מועצה אזורית חוף הכרמל נ' מרציאנו

פסק דין

בפניי תובענה לחיוב הנתבע בתשלום שכ"ל, בגין השתתפות בנו הקטין במערכת חינוך שמפעילה התובעת בתחום סמכותה בשנות הלימודים תשס"ה – תשס"ו.

טענות הצדדים -

ראוי להקדים ולהבהיר כי תחילה הוגשה התובענה על חיוב בגין "שנת 2007 או בתקופה הסמוכה לכך", ולימים תוקן כתב התביעה, ובהתאמה ניתנה לנתבע ההזדמנות לתקן טענותיו, ולהתייחס לחיוב הנכון.

לשיטת התובעת, הנתבע לא שילם את שכר הלימודים לשנים האמורות באופן מלא, על אף שבנו היה רשום ברישומי המועצה כתלמיד בגן טרום-טרום חובה ובגן טרום חובה. אין חולק כי הנתבע שילם חלק מהחיוב בתשלומים, אשר נפרעו חלקם במהלך שנה"ל תשס"ה וחלקם האחר במהלך שנה"ל תשס"ו, ואולם לשיטת התובע יש לזקוף כל התשלומים על חשבון שכה"ל לשנת תשס"ה, שכן נוהל הוא כי התשלומים נזקפים בראש ובראשונה על חדבון החיוב הישן ביותר. לפיכך טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע במלוא שכה"ל לשנת תשס"ו וכן בחלק היחסי הנותר לשנת הלימודים תשס"ה.

הנתבע ביקש לדחות את התובענה כנגדו משני טעמים – האחד, בשל התיישנות החוב בגין שנה"ל תשס"ה (אליה הוא מתייחס כשנת 2004), והשני – בשל העובדה שבנו הקטין לא לקח חלק פעיל בגן הילדים בחלק משנת הלימודים תשס"ו – חלק, בגינו לא שולם שכה"ל. בנוסף העלה הנתבע לעניין נזק ראייתי שנגרם לו בשל השיהוי בהגשת התובענה.

ניתוח העדויות –

במהלך ישיבה מקדמית שהתקיימה כאן ביום 24/10/12 נחקר הנתבע קצרות על גרסתו, ובמהלך חקירתו העלה הטענות העובדתיות הבאות –

1.בשנת 2006 עבר עם רעיתו ובנו להתגורר בבנימינה. כך, בנו למד חודש או חודשיים בתחילת שנת תשס"ו בגן התובעת, ולאחר מכן עם מעבר הדירה נותר בבית עם אימו. לאחר מכן תיקן גירסתו וטען כי הקטין עבר לגן באזור בנימינה, ואולם הוא עצמו אינו בקיא בעובדות ומי שבקיא בהן זו רעייתו – שתבוא להעיד בעניין בישיבת ההוכחות.

2.הבית שבתחום המועצה נותר על שמו של הנתבע ובבית מתגוררים אנשים. ביחס לבית לא נערך הסכם שכירות אותו ניתן להציג, שכן הבית הושכר לתיירים, ועם אלו לא נערכים הסכמי שכירות, שכן הם משלמים במזומן.

3.הנתבע אינו יכול להציג הסכם שכירות ביחס לנכס אחר בבנימינה, שכן עבר להתגורר עם רעיתו ובנו בבית אימו שבבנימינה.

התובעת הציגה לעיון ביהמ"ש את רישומיה, וצירפה תצהיר בנוגע לנוהל עריכת הרישומים, ולהוכחת הטענה כי מדובר ברשומות מוסדיות, ועמדה בנטל הראיה בעניין זה.

מן הרישומים שצורפו על ידי התובעת עלה כי בנו הקטין של הנתבע נרשם כתלמיד מן המנין ברישומי המועצה, ולמעשה מעולם לא נמחק מרישומיה, לא בשנת תשס"ה, לא בתשס"ו, ולמעשה מאז ועד עתה.

בישיבת ההוכחות התייצב הנתבע לבדו, וכל מסמך נוסף מטעמו לא הוצג לתיק.

במהלך חקירת הנתבע על טענותיו שינה הנתבע גירסתו במספר סוגיות וטען כעת כך –

1.בנכס שבקיסריה מתגוררים הנתבע , רעיתו ובנו.

2.הנכס הושכר בעבר לתיירים לשם יצירת השלמת הכנסה, ובאזור נהוג כי משכירים את הבתים לתיירים, לתקופת הקיץ.

3.בנו הקטין של הנתבע הוצא על ידי הנתבע מגן הילדים במהלך שנת הלימודים תשס"ו, במועד לא ידוע, והועבר לגן אחר, אולם כל תיעוד בדבר הוצאות גן זה אין בידי הנתבע להציג, בשל חלוף הזמן מהמועד הרלוונטי.

4.הסכם שכירות ביחס לנכס שבקיסריה נערך ככל הנראה על ידי מתווך, אולם כזה לא הוצג.

בסה"כ הנתבע הותיר רושם בלתי מהימן, עדותו היתה מלאת סתירות פנימיות וכן נמצאו סתירות רבות בין עדויות השונות, בתצהירו ובדיונים השונים שנערכו כאן. בנוסף, פועלת לחובתו החזקה לפיה בחר שלא להביא את אימו ורעייתו לעדות שכן לו הובאו היו עדויותיהן פועלות לחובתו.