מועלם נ' עיריית אופקים

פסק די ן

1. התובע הגיש תובענה כספית כנגד הנתבעת על סך 600,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו בשל הריסת מבנה על ידי הנתבעת לאחר שניתן צו להריסתו. במסגרת התביעה נתבקש גם צו לסילוק יד וסעד הצהרתי לפיו הצו שניתן להריסת המבנה בטל.

2.התובע הינו בעל זכות חכירה, במשותף עם אחר (מר זכריה עומיסי), במגרש המצוי ברח' הנשיא 12 אופקים. על המגרש היה קיים מבנה לרבות מחסן וחנויות בשטח של כ – 228 מ'.

התובע טוען כי הבעלות בכל המבנים הינה שלו למעט חנות מס' 3 בה הוא שותף עם מר עומיסי זכריה (להלן:"השותף").

יצוין כי קיימת מחלוקת בין התובע לבין השותף והעניין תלוי ועומד בפני בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט פרסקי) במסגרת ת"א 3328/08.

3.ביום 20.9.01 הרסה הנתבעת את המבנה.

4.התובע טוען כי הנתבעת הרסה את המבנה שלא כדין ולכן עליה לפצותו בגין נזקיו.

5.מטעם התובע העידו התובע, עו"ד משה מימון, המהנדס והשמאי מר מנחם רונן, מר מלכה ניסים, מר עמרם חג'ג' ומר יצחק ניסים.

מטעם הנתבעת העיד מר דוד רייכמן.

טענות הצדדים

טענות התובע

6.הנתבעת הרסה את המבנה שלא כדין ולכן זכאי התובע לפיצוי כספי.

יצוין כי הסעדים האחרים אשר נזכרו בכתב התביעה לא נזכרו בסיכומים ונראה כי התובע ויתר על סעדים אלה.

7.סעיף 4 לחוק עזר לאופקים (הריסת מבנים מסוכנים) התשכ"ה – 1964, מאפשר לראש העירייה לאחר אישור ממונה המחוז לבצע עבודות הנדרשות לשם סגירתו או הריסתו של מבנה, אולם זאת רק אם קיים אישור מהנדס לאחר בדיקה כי בניין נתון במצב שיש בו סכנה תכופה. במכתב מהנדס העיר מיום 12.9.2000 לא נכתב כי המבנה מהווה סכנה תכופה או מיידית. בנוסף, הממצאים הינם בהסתמך על בדיקה חזותית בלבד ועל כן אין מדובר בחוות דעת מומחה לשם הריסת מבנה.

8.מומחה מטעם התובע הן בחוות דעתו והן בעדותו ציין כי הנזקים המתוארים במכתב האמור אינם נזקים משמעותיים וניתן היה לשפץ את המבנה ולהכשירו.

9.גם במכתב מיום 13.9.2000 נאמר כי המבנה עלול לסכן ולא נאמר שהוא מסוכן ולא נכתב כי עסקינן בסכנה מיידית.

10.הנתבעת אחסנה במבנה השייך לתובע חומרי בניין ללא הסכמתו, הרסה חלק השייך למבנה, השתמשה בשטח המגרש ובמבנה לאחסון פסולת בנייה וביוב עת שערכה שיפוץ ברחובות סמוכים, גזלה שטחים נרחבים מהמגרש, הכל כפי שצוין במכתב התובע מיום 4.10.2000.

לעניין זה נטען כי התובע במכתבו זה הסכים לשפץ את המבנה ככל שהנתבעת תתקן את הנזקים שגרמה למבנה ומבלי לגרוע מחובתה לתקן המעוות ולהשיב את השטח שנגזל.

11. במקום לתקן את העוולות פנתה הנתבעת ביום 11.10.2000 במכתב החתום על ידי ראש העיר לממונה על המחוז במשרד הפנים תוך הצגת תמונה שקרית לפיה הפך הבניין, אשר חודש לפני כן נטען כי יש לשפצו, למבנה הטעון הריסה מיידית. בו ביום הוצא מכתב על ידי היועץ המשפטי של הנתבעת לממונה על המחוז.

במכתבים אלה הפכה הדרישה לשיפוץ המבנה, כפי שעולה ממכתב מיום 12.9.2000, לדרישה להרוס את המבנה והמבנה הפך ממבנה הדורש שיפוץ לסכנה מיידית וזאת כעבור חודש ימים בלבד וכאשר מהנדס העיר לא קבע כי מדובר במבנה המהווה סכנה מיידית בניגוד לנטען במכתב ראש העיר.