מוסלם נ' עיריית טבריה

פסק דין

1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 19.12.13 .

2.המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה מנפילתה ביום 21.7.12, בטיילת, בתחום הנתבעת, במסלול המוביל אל אחת הספינות.

התובעת לא טענה לנכות כתוצאה מהתאונה.

הנתבעת הכחישה הן את אחריותה לתאונה והן את הנזק הנטען.

הצדדים הגישו תצהירים התומכים לדידם, בטענותיהם וכן הגישו סיכומים.

3. כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים.

בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה- המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי- בין ערכים מתנגדים. דווקא החיפוש אחר ערכים ובהם החיפוש אחר האמת מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק- על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

עוד אוסיף כי כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים, פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

4. עיינתי בכל המסמכים שבפני, לרבות בתמונות ממקום האירוע ובתצהירי הצדדים. כן התחשבתי בכך שהתובעת לא המציאה ראיות להפסדי שכר לעבר וכי בהעדר טענה לנכות אין מקום לפסוק ,אפילו על דרך הפשרה, פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד.

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים והבאתי בחשבון שיקולים שבדין, אך גם שיקולים החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי, אני מחייבת בזה את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,000₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ כדין וכן החזר אגרה.

כל הסכומים המפורטים ישולמו לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

3. הצדדים פטורים מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: