מוסך ברק באר שבע (מ.ג.י.י.) בע"מ נ' איצקוש

פסק דין

תובענה זו מקורה בבקשה לביצוע שטר בסכום כולל של 1,170 ₪ שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להגן, שראיתי לנכון לקבלה לאחר דיון, והתיק התנהל בפני בהליך של סדר דין מהיר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 1.8.2012, הוכנס רכבה של הנתבעת למוסך התובעת לצורך תיקון תקלה של נזילת מים מהמנוע, וכי נאמר לבעלה של הנתבעת, מר איצקוש ויאורל , כי יש להחליף חלק המכונה "קולר", וכי החלק הוחלף בחלק משופץ.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 20.9.2012, נמסר למנהל התובעת שיק שנמשך על חשבון הבנק של הנתבעת, ללא ציון הסכום, בגין החלפת החלק הנ"ל, וכי האחרון רשם עליו את הסכום של 1,170 ₪, והפקיד אותו בבנק, אלא שהשיק חזר ולא כובד על ידי הבנק בשל הוראת ביטול שניתנה על ידי הנתבעת.

הנתבעת טענה כי הסיבה לביטול השיק על ידה הייתה אי תיקון התקלה הנ"ל על ידי התובעת, באמצעות החלפת ה"קולר", וכן נטען שכל כוונתו של מנהל התובעת הייתה להחליף חלק שלא היה מקום להחליפו, לצורך חיובה של הנתבעת בחיובי יתר, וכן טענה כי בפברואר 2013, פנתה למוסך אחר, מוסך "מרום", ושם הוחלף חלק המכונה "פלנש" ובעקבות החלפתו פסקה נזילת המים מהמנוע.

ביום 25.2.2014 נערך בפני דיון הוכחות במעמד הצדדים, כאשר מטעם התובעת הוגש תצהיר מטעמו של מנהלה, ומטעם פרשת ההגנה הוגשו תצהירים מטעם הנתבעת ומטעם בעלה, מר איצקוש שלא נחקר על תצהירו, ולפיכך יש לקבלו כפי שהוגש.

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, מצאתי לנכון לקבל את התביעה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

כאמור לעיל, רכב הנתבעת הגיע למוסך ביום 1.8.2012, בשל תקלה של נזילת מים, ומבדיקה שנערכה במוסך, עלה כי יש להרחיב את ה"קולר", והחלק אכן הוחלף.

מעדותו של מנהל התובעת עולה שלאחר החלפת ה"קולר" נערכה בדיקה בלחץ כדי לבדוק האם יש נזילת מים מהמנוע, והתברר שהנזילה פסקה. בשל היכרות קודמת ויחסי אמון בין הצדדים, לא נדרש ביצועו של תשלום מידי בגין החלפת החלק, הטיפול, והתיקון, והוסכם בין הצדדים שהנתבעת, באמצעות בעלה, תמציא למנהל התובעת שיק לצורך התשלום.

השיק אכן נמסר למנהל התובעת ביום 20.9.2012, ולדבריו הוציא קבלה, ואילו חשבונית מס הוצאה על ידו שלושה ימים מאוחר יותר, ביום 23.9.2012 (החשבונית צורפה לתביעה), אלא שהשיק לא כובד על ידי הבנק בשל הוראת ביטול שניתנה על ידי הנתבעת.

עוד העיד, כי ביום 10.9.2012, שוב הגיע הרכב למוסך בשל תקלה של נזילת מים מהמנוע, והוא מצא לנכון להחליף את שעון החום ברכב לצורך בדיקת תקינות רכיב זה, והוסכם בינו לבין מר איצקוש שהבדיקה תיערך ללא תשלום, וכלל שיתברר שמקור התקלה אינו בשעון החום, הרי שהשעון שהורכב יפורק ויותקן במקומו שעון החום הקודם. באותו המועד ציין בפני מר איצקוש שקיימת נזילת מים מה"פלנש", אלא שהאחרון לא היה מעוניין לתקן זאת.

בנוסף העיד, כי לאחר שהשיק שנמסר בגין החלפת הקולר, לא כובד על ידי הבנק, ולאחר שהבין שהנתבעת ובעלה אינם מעוניינים לשלם בגין החלפת ה"קולר", ואין בכוונתם להחזיר את שעון החום שהורכב ברכבם (כנגד החזרת השעון הקודם), הוציא ביום 27.10.2012, חשבונית מס נוספת בסכום כולל של 354.65 ₪ בגין החלפת שעון החום (החשבונית צורפה).

כאמור לעיל, עניינה של התובענה הנדונה הינה התשלום בגין החלפת הקולר.

הנתבעת טענה כי הוסכם בינה לבין מנהל התובעת, שעלות תיקון ה"קולר" הינו בסך של 500-600 ש"ח, אלא שמנהל התובעת הכחיש טענה זו.

מבין הגרסאות שהוצגו בפני לגבי הצורך בהחלפת ה"קולר", ועלות התיקון, נראית לי יותר גרסתו של מנהל התובעת.

החלטה לגבי החלפת ה"קולר" נעשתה על ידי נציגי התובעת, שמלאכתם באבחון תקלות, ותיקון רכבים, ואין חולק שהחלק הוחלף.

לא ראיתי ליתן משקל של ממש לטענת הנתבעת שלפיה לא היה מקום מלכתחילה להחליף את הקולר וזאת בטענה שבעיית נזילת המים לא נפתרה לאחר החלפתו, וזאת מהטעמים שלהלן.

הנתבעת לא ידעה לציין מתי הרכב היה במוסך לצורך תיקון התקלה של נזילת המים לאחר המועד שבו הוחלף הקולר ביום 1.8.2012, ולכן אין לי אלא להסתמך על עדותו של מנהל התובעת, שלפיה הרכב היה פעמיים במוסך בגין תקלה זו, ביום 1.8.2012 שאז הוחלף ה"קולר", ובפעם השנייה ביום 10.9.2012, כחודש וחצי לאחר מכן, שאז אובחנה הבעיה של נזילת מים מה"פלנש", אלא שלטענת מנהל התובעת, מר איצקוש לא הסכים להחליף את החלק במוסך חרף התראה שקיבל בעניין זה.

עיון בתצהירו של מר איצקוש, האוחז עמוד אחד בלבד, מעלה כי לא ניתנה כל התייחסות לטענה הנ"ל. מר איצקוש אמנם לא נחקר על האמור בתצהירו, אולם אין בכך כדי להשלים את שהוחסר בו.