מוסייב נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' קובו) במ"ת 52568-05-18 מיום 17.7.2018 לעצור את העורר עד תום ההליכים.  

2. כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           כמתואר בכתב האישום, ביום 1.3.2018 נסע העורר ברכב, יחד עם אחר, וצעק למתלונן שצעד ברחוב "רוץ יא הומו, רוץ", ומשזה האחרון השיב לו מצידו במילים "מה קרה יא מזדיין" – יצא מהרכב והיכה אותו באופן מיידי באגרוף בראשו. המתלונן ניסה להתגונן והכה את העורר בפניו, אולם הלה המשיך להכותו והוציא חפץ חד ודקר אותו בצידו השמאלי של העורף, ברגל העליונה באזור האגן ובעכוז.

           בשלב זה יצא האחר מהרכב, הרחיק את העורר מהמתלונן, והציע לו כסף על מנת שלא יפנה אל המשטרה. המתלונן, שאיבד דם רב, התרחק וניסה ללא הצלחה להזעיק את המשטרה, בעוד העורר והאחר עזבו את המקום בנסיעה. המתלונן נשכב על הרצפה, ועוברי-אורח שהיו במקום סייעו לו לעצור את הדם שזלג מצווארו והזעיקו את המשטרה.

           כתוצאה מהדקירות, נגרמו למתלונן פצעי דקירה באורך של שלושה ס"מ בעורף משמאל, באגן ובעכוז והוא איבד דם רב ונזקק לטיפול רפואי.

           יצוין, כי בסמוך למועד האירוע ועד ליום מעצרו, משך כחודשיים ימים, לא אותר העורר ולא הגיע להיחקר, על אף שנמסר לבני משפחתו כי הוצא נגדו צו מעצר.

3. יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

           בבקשה נטען לקיומן של עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן במעשיו של העורר טבועה "מסוכנות זועקת", כלשון הבקשה, כלפי כלל הציבור, וקיים חשש כי שחרורו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה.

           בהיעדר מחלוקת ביחס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, הורה בית משפט קמא לבקשת העורר על הכנת תסקיר מעצר בעניינו.