מונס נ' בנק לאומי פתח תקווה סניף רוטשילד 10940

החלטה

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ (כתוארו אז), יובל גזית מיום 25.5.10, בתיק הוצל"פ 01-99102-10-3 (נומרטור: 103926802ט),מ לפיה נדחתה בקשת המבקש – החייב לשחרור כספי משכורתו, אשר הופקדו בחשבונו אצל המשיב.

בהתאם להחלטתי מיום 21.10.10, הוגשה תגובה לבקשה מטעם המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה ולפיכך דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

המבקש מבסס בקשתו להשבה, על הטענה לפיה משכרותו פטורה מעיקול בהתאם לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958, וכן על הטענה כי אין המשיב יכול לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול.

דומני כי המבקש הפליג בבקשתו אל מעבר מחוזות הסוגיה שבפניי (שהינה פשוטה למדי), והגדיל להרחיב בדבר סוגיות משפטיות שאינן מעניינה של הבקשה שלפניי.

אין לי אלא להצטרף לנימוקיו של הרשם הנכבד, בדחותו את הבקשה, כדלקמן:

המבקש – החייב, מנהל אצל המשיב – הזוכה חשבון בנק.

החשבון מצוי ביתרת חובה וננקטו הליכים לגביית החוב.

בין השאר הוטל עיקול על שכרו של המבקש.

המעסיק העביר את הסכום המעוקל, ע"י דין, למשיב.

היתרה הופקדה על ידי המבקש בחשבון הבנק, שכאמור לעיל, מצוי ביתרת חובה.

המשיב, באופן אוטומאטי, ובהתאם להסכמים עם המבקש, הקטין את יתרת החובה בגובה ההפקדות.

המבקש מודע לחובו ולמצב חשבונו.

לא היתה מניעה מקבלת הכספים לידי המבקש בדרך אחרת, או אז היו הכספים פטורים מעיקול.

הכספים לא עוקלו.

למעשה, הפקדת הכספים בחשבון הבנק כמוה כתשלום שבוצע מרצון לנושה.

אילו רצה המבקש להשתמש בכספים דנן היה עליו לגרום לכך שלא יופקדו בחשבון.

המבקש מתעלם בבקשתו מהעובדה שהכספים הפטורים מעיקול לא עוקלו על ידי המשיב אלא הופקדו על ידו מרצון בחשבונו אצל המשיב המצוי ביתרת חובה.

כפי שציין הרשם הנכבד, חזקה על המבקש שהינו מודע למצב חשבונו אצל המשיב וכן להתחייבויותיו על פי הסכמי ניהול החשבון בהם התקשר עם המשיב, ולפיכך ככל שחפץ להשתמש בכספים היה עליו להימנע מלכתחילה מהפקדתם בחשבונו אצל המשיב.