מוניר נ' חסן כמאל

פסק דין

כללי

1.יסודה של המחלוקת אשר לפני עסקה למכירת בית הנמצא במקרקעין הידועים כחלקה 33 בגוש 18443 בכפר ג'וליס (להלן: "הבית" ו/או "הדירה"). המוכר, התובע-הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הינו אחיינו של הקונה, בן אחיו של הנתבע-התובע שכנגד (להלן: "הנתבע").

2.התובע הגיש תביעתו כספית על סך 204,000 ₪ ועילתה יתרת התמורה עבור הבית אשר לשיטתו לא שולמה, פיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה ודמי שכירות ראויים לאחר שהנתבע תפס חזקה בבית למרות שלא שילם מלוא התמורה בעדו.

הנתבע הגיש תביעתה כספית שכנגד על סך 100,000 ₪. עילתה של התביעה שכנגד היא שלמרות שלשיטתו של הנתבע שילם כבר את מלוא התמורה עבור הבית נמנע התובע במשך 84 חודשים לפנות את הבית ואף סרב להשיב לנתבע את הכספים ששילם תמורתו. לפיכך תובע הוא פיצוי מוסכם, הוצאות , הפסד שעות עבודה ומשאבים וכן פגיעה בשמו הטוב ועוגמת נפש.

3.מרבית העובדות מוסכמות על הצדדים ואלה הן, כפי שנרשמו בפרוטוקול מיום 7.2.10:

"אנו מסכימים כדלהלן –

א. תחילה הייתה הסכמה בע"פ על העברת הזכויות בדירה מהתובע לנתבע.

ב. מדובר בעסקה על פיה הפרידו הקרקע לדירה כאשר ביחס לקרקע, בוצעו חילופין מקרקעין בין אבי התובע לנתבע. אין טענות בין הצדדים ביחס לחילופין המקרקעין.

ג. הייתה הסכמה כי הנתבע ישלם לתובע את שווי הדירה.

ד. ביום 5/10/07 הועלתה הסכמה בכתב עליה חתמו שני הצדדים. בהסכמה זו סוכם בין היתר על מינוי שמאי מכריע אשר יעריך את שווי הדירה.

ה. חוו"ד השמאי, מר אלי בוכריס, ניתנה ביום 14/10/07. בהתאם לחוו"ד זו שווי הדירה הינו בסך של 130,000 דולר כולל מע"מ.

ו. עד היום שילם הנתבע לתובע סך של 91,500 דולר.

ז. מחודש אוקטובר 2007 החזקה בדירה הינה של הנתבע.

ח. מוסכם כי ההפרש בין חוו"ד השמאי לסכום ששולם בפועל הוא 38,500 דולר כולל מע"מ.

ט. מוסכם כי הנתבע הפקיד בידי אחיו, דודיו של התובע סכום של כסף שהוא פחות מהסכום שבמחלוקת. הנתבע לא הסכים לקבל לידיו את הסכום ודרש לקבל את מלוא הסכום.

י. מוסכם כי הייתה הצעה של הנתבע לשלם לתובע 38,500 דולר כנגד קבלת חשבונית מס. התובע סירב."

4.הצדדים הגישו תצהיריהם (התובע תצהירו, הנתבע תצהירו ותצהירי שני אחיו, שהתובע וויתר על חקירתם), התובע והנתבע נחקרו והצדדים הגישו סיכומיהם.

טיבה של העסקה

5.לכאורה, הסכמתם של הצדדים לפיה העסקה נעשית ביחס לבית בלבד ולא ביחס לקרקע עליה הוא בנויה אינה מתיישבת עם הוראות חוק המקרקעין. אלא שניתן להסבירה בכך שהמקרקעין המדוברים נמצאים בבעלות במושאע של מספר בעלים, ביניהם הצדדים עצמם. לא נטען כי קיים פירוק שיתוף. לפיכך, ככל שהתבצעו חלופי מקרקעין כך שהתובע והנתבע הם הבעלים הרשומים של החלק היחסי במקרקעין באופן התואם את זכותם לבעלות, ממילא אין מקום לשינוי במרשם המקרקעין. למרות חריגותה של העסקה, אין הנושא שנוי במחלוקת ולפיכך נותר להכריע ביחס לבית עצמו.