מונייר נ' אחיקם שינדלר

החלטה

לפני בקשתו של המבקש החייב בתיק הוצל"פ מס' 01-77234-03-1 ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 13.11.11 של כב' רשם ההוצל"פ רף נועם שקבע את שכרו של כונס הנכסים בסך של 18,367 ₪ (כולל מע"מ), מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

א. ערעורו של המבקש כנגד קביעותיו של רשם ההוצאה לפועל:

המבקש טוען כי סך של 3,000 ₪ ששולם ע"י החייב לכונס איננו נכלל במסגרת הבקשה לפסיקת שכ"ט. לטענתו לא הייתה זכות כלשהי לכונס לדרוש או לקבל שכ"ט מהחייב בניגוד לתקנות ההוצל"פ, בניגוד לצו המינוי או בניגוד לחוק ההוצל"פ. לשיטתו, כל הסכם אשר נחתם בין הכונס לבין החייב ואשר נקבע בו שכ"ט בניגוד לחוק, לתקנות או בניגוד לצו כינוס הינו שלא כדין ועל כן דינו להתבטל בהיותו לא חוקי ונערך ונחתם ללא סמכות וללא אישור כב' יו"ר ההוצל"פ.

המבקש טוען כי טעה הרשם בעת שחרג בהחלטת קביעת שכר הכונס ממה שנתבקש ע"י הכונס בעצמו, כמפורט בסעיף 16 לתגובת הכונס מיום 24.01.11 (נספח 8 לבר"ע).

לטענת החייב, טעה כב' הרשם בעת שאישר לכונס שכ"ט בגין כספים אשר לא נגבו כלל וכלל. בנוסף, החייב טען כי שגה כב' הרשם בעת שאימץ את חישוביו של הכונס מבלי לעשות הבחנה כלשהי בין תשלום החזר המשכנתא, התשלום החודשי השוטף לבין גביית חוב פיגורים.

עוד העלה החייב, טענה בדבר הרחבת חזית בעניין פסיקת שכ"ט כונס הנכסים בבקשה מיום 24.01.11.

בתגובתו טוען המשיב כי יש לדחות את כל טענות המבקש מהנימוקים שפרט בתגובה וסבור שיש לדחות את הבר"ע.

ב. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות והנספחים שהוגשו ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי שאין ליתן רשות ערעור ודינה של הבקשה להדחות.

שכר הטרחה בסך של 3,000 ₪ ששולם ע"ח שכ"ט קודם ענינו תשלום חוב פיגורים בהתאם להסכם מיום 03.06.04, קיבל תוקף של החלטה ביום 31.08.04. טענות נגד ההסכם היה על המבקש להגיש בזמן אמת, דהיינו כשקיבל ההסכם תוקף של פסק-דין. משלא פעל כנגד ההסכם הרי שיש לראותו כמי שהסכים, ומנוע כיום מלטעון כנגד ההסכם.

הסך של 3,000 ₪ עליו הוסכם בהסכם הינו מכוח תקנה 2 לתקנות ההוצאה לפועל (שכ"ט עורכי דין וכונסי נכסים) (להלן: "התקנות") שהינו שכר טרחה המגיע לעורך הדין בעד הגשת הבקשה לביצוע משכנתא ,שכ"ט זה מצטרף לשכ"ט הנפסק עפ"י התקנות האחרות.

בענייננו, הסכום של 3,000 ₪ הינו שכ"ט קודם שצורף לחוב בגין חוב פיגורים, כפי שהוסכם בהסכם. לכן, אין לקבל את הטענה לפיה יש להפחית סכום זה מסכום שכר הטרחה שנפסק. הרשם נימק כי מקובל עליו שסכום זה אינו נכלל במסגרת הבקשה לפסיקת שכ"ט כאמור בבקשה מיום ה-11.09.11 וכי הוא אינו חורג מהתקרה הקבועה בתקנות. לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של הרשם שהינו מידתי וסביר.

באשר לטענה בנוגע ל"הרחבת חזית", צודק כב' הרשם בהחלטתו כי ככל שכונס הנכסים הגיש בקשה נוספת לפסיקת שכר טרחתו, הבקשה כאמור הוגשה בהמשך להחלטה מיום 28.06.11 ואין בכך משום הרחבת חזית.

בנוגע לטענותיו של המערער, לפיהן חויב בגין פנוי הדירה בפועל למרות שמעולם לא פונה מן הדירה. ההחלטה המוקדמת ניתנה ביום ה-28.06.11 ולפיה נדרש הכונס ליתן פרטים. נתונים אלו ניתנו בתגובה, המצורפת כנספח ט', לתגובת המשיב לבר"ע. לאחר מתן תגובה זו, ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. שכר הטרחה אינו מבוסס על פינוי בפועל מן הנכס, הרשם פסק את שכר הטרחה לפי הוראות תקנות 2 ו-3.

בנוגע לטענה כי טעה הרשם בעת שחרג בהחלטת קביעת שכר הכונס ממה שנתבקש ע"י הכונס בעצמו כמפורט בסעיף 16 לתגובת הכונס מיום 24.01.11. אין לקבל טענה זו כיוון שהרשם לא הסתמך בהחלטתו נשוא הערעור על תגובת הכונס מיום ה-24.01.11 אלא על התגובה שמצורפת כנספח ט', לתגובת המשיב לבר"ע.

יתר טענותיו של המבקש אינן מפורטות ואינן מכומתות. הן הטענה שיש לאבחן בין כספים ששולמו להחזר חוב ישן לבין תשלום בגין חוב פיגורים לבין החזרי משכנתא שוטפים, והן בנושא כספים שלא נגבו. החייב לא מפרט אלו סכומים לא נגבו בפועל. מנגד, בתגובת הכונס יש פירוט מפורט של הסכומים אשר עבורם הוא דורש שכ"ט.

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב ע"ס של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.