מולר-פלדמן נ' כהן ואח'

החלטה

הבקשה והרקע לה

1.מונחת לפניי בקשת המבקש (להלן: "כהן") לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט אשר ניתן ע"י כב' השופט מנהיים ביום 13.2.12.

2.כהן הוא אחיה של המשיבה 2 (להלן: "דפנה"), אשתו של המשיב 3 (להלן: "קרמזין") (שניהם ייקראו להלן גם "הנתבעים 2-3"). המשיבה 1, התובעת בתובענה זו (להלן: "מולר-פלדמן" או "התובעת") היא אמו הקשישה של קרמזין.

3.על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן שהגישה מולר-פלדמן נגד כהן, דפנה וקרמזין, עד ליוני 1997 הייתה מולר-פלדמן הבעלים של מלוא הזכויות בנכס מקרקעין בעיירה איילינגן בגרמניה (להלן: "הנכס"). ב-1995 השכירה מולר-פלדמן את הנכס לאולריך, בן אחותה, אשר לימים הפסיק לשלם את דמי השכירות. לאור קשרי המשפחה, וקשריה הטובים עם אחותה, אמו של אולריך, התקשתה מולר-פלדמן לפעול נגדו, ולכן החליטה למצוא אדם שיהיה נאמן עליה, ירכוש את הנכס למראית עין בלבד, ואף יפעל לפינוי אולריך במקרה הצורך.

קרמזין הציע את כהן לתפקיד זה, והלה הסכים, כאשר סוכם כי הצדדים יחתמו על הסכם מכר שינוסח על ידי באי כוחה של מולר-פלדמן בגרמניה, הם ידאגו להעביר את הנכס על שמו של כהן, וכעבור שנתיים (פרק הזמן שהעריכה שיידרש להסדרת העניינים מול אולריך), יושב הנכס למולר-פלדמן. ב-27.12.96 נחתם הסכם המכר בין פלדמן-מולר לבין כהן (הוא חתם בניו יורק והיא חתמה בגרמניה), וב-10.7.97 הועברה הבעלות בנכס על שם כהן.

לפי הנטען בתביעה אולריך היטיב את דרכיו בעקבות האמור לעיל וחזר לשלם את דמי השכירות, ולכן לא היה צורך לפנותו, אך גם לא התאפשר נוכח כך להשיב את הנכס למולר-פלדמן. לכן, הגיעו היא וכהן להסכמה חדשה לפיה יחזיק כהן בנאמנות בנכס לתקופה בלתי מוגבלת, עד לרגע בו תדרוש ממנו מולר-פלדמן להשיבו לה, ואז יעשה כן על אתר. לפי הנטען, ההסכמה בעל-פה הושגה בסוף חודש יוני 1999 בישראל, שעה ששני הצדדים הנ"ל נפגשו, עת הגיעו לישראל לחתונת בתו של קרמזין.

בשנת 2002, פרץ סכסוך בין דפנה לקרמזין והם התגרשו.

בשנת 2008, עזב אולריך את הנכס ומולר-פלדמן רצתה להשיב את הנכס לחזקתה ולכן פנתה לכהן בדרישה שיעשה כן, אך הוא השיב כי אין בכוונתו לעשות כן, מתוך מטרה לפגוע בה ובבנה.

נתבקש צו עשה המחייב את כהן להשיב למולר-פלדמן את הנכס, ולחלופין לשלם לה את שוויו.

4.יצויין כי תחילה הוגשה התביעה רק נגד כהן, אך משזה טען כי הזכויות בנכס הינן של נהנים אחרים, דפנה וקרמזין, צורפו הם כנתבעים נוספים.

5.הבקשה הראשונה להיתר המצאה נענתה בחיוב רק לאחר קבלת מספר הבהרות שנדרשו על ידי בית המשפט, אך ההיתר בוטל בהחלטה מיום 24.1.12, וזאת נוכח צירופם של הנתבעים הנוספים, כאשר השופט מנהיים קבע כי לכתב התביעה המתוקן תצורף בקשה חדשה להיתר ההמצאה, אלא אם תבחר התובעת באותה הזדמנות למחוק את הנתבע מהתביעה. השופט מנהיים הדגיש גם כי ההיתר מבוטל רק מהטעם שהתביעה משתנה.

טענות הצדדים

6.בבקשה השניה למתן היתר המצאה טענה מולר-פלדמן כי תביעתה מבוססת ומנומקת ונתמכת בראיות. כן נטען כי מתקיימים תנאי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שכן הנתבעים קרמזין ודפנה הם תושבי ישראל, וכהן הוא בעל דין דרוש בתביעה זו. כן נטען כי מתקיימים תנאי תקנה 500(4) ו-500(5) לתקנות.

עוד נטען כי ישראל מהווה את הפורום הנאות לדון בתובענה, שכן עוסקת היא בהסכם נאמנות שנכרת כולו בישראל, בין אזרחים ישראלים, ונסיבות הפרתו כרוכות באירועים שקרו בישראל.

נטען כי ניהול התביעה בגרמניה יקשה על כהן, וניהול התביעה בישראל יקל עליו, והוא יוכל לפטור עצמו מהשתתפות פעילה בהליך ביחס לשאלות המהותיות בנוגע למיהות הזכאים לנכס, אם יודיע שיכבד כל החלטה של בית משפט שתינתן בעניין זה. מולר-פלדמן ויתרה לעומת זאת על זכותה להתדיין בגרמניה ועל שיקולי נוחות בעניין זה. מולר-פלדמן מסכמת כי הפורום בישראל הוא הפורום הטבעי ביותר עבור כל הצדדים.

7.לטענת כהן, הפורום בישראל אינו פורום נאות, והפורום הנאות הוא בית משפט בניו יורק ולחלופין בגרמניה, שכן מדובר בשאלת בעלות בקרקע שבגרמניה.

כהן מכחיש את גרסתה העובדתית של מולר פלדמן וטוען כי פגש בה פעמיים בלבד, כשהיה בן 10, והיא הגיעה לישראל לחתונת דפנה וקרמזין, וב-1999, כשהגיעה מולר-פלדמן לחתונת נכדתה, ואז שוחח עימה שיחת הכרות קצרה ומשפחתית במעמד החתונה, בנוכחות בני משפחה רבים, שלא נדון בה כלל נושא הנאמנות. ההוראות היחידות שקיבל כהן בעניין הנאמנות היו מקרמזין, וההסכם היחידי בינו לבין מולר-פלדמן היה הסכם המכר מ-1996. אותן הוראות מקרמזין ניתנו בניו יורק אליה הגיע קרמזין והסביר לכהן כי בשליטת דפנה וקרמזין קיים נכס מקרקעין בגרמניה, שהם מבקשים לא לרשום על שמם משיקולי מס שונים. קרמזין הסביר לו כי רישום אזרח זר כבעלים של הנכס יגן על בני הזוג מפני מיסוי מיותר. לכן סיכמו כהן וקרמזין כי כהן יחזיק את הנכס בנאמנות עבור בני הזוג בשכר נאמן שנתי (שעד היום לא שולם לו).

כהן הצביע גם על גרסאות שונות סותרות שהועלו על ידי קרמזין (לרבות בתביעה רכושית בינו לבין דפנה) ומולר פלדמן בדבר סיבת ההעברה לכהן, ובהן: בעיות בענייני ירושה, שיקולי מיסוי, ונושא האחיין אולריך.

כהן מבסס את בקשתו על שלושה נימוקים עיקריים: מבחן הזיקות, הלכת מוזמביק והצטברות פגמים שונים בבקשה להיתר המצאה שיש בהם כדי להביא לביטול ההיתר שניתן.