מולר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 7.6.10.

להלן עובדות המקרה:

1.המערער, יליד שנת 1949, חלה בילדותו במחלת פרטס, אשר כתוצאה ממנה נפגעו מפרקי ירכיו והוא נזקק לניתוחים על מנת להחליפם.

2.המערער פנה לנתבע לקביעת מוגבלותו בניידות בשנת 1999.

בתאריך 20.6.99 קבעה ועדה מחוזית למערער נכות צמיתה בשיעור של 80% לפי סעיף ו(א)(2) לרשימת הליקויים הקבועה בתוספת א' להסכם הניידות, העוסק בהגבלת כושר תנועת מפרקים דו-צדדי.

3.המשיב הגיש ערר, ובתאריך 26.8.99 קבעה ועדה רפואית לעררים למערער נכות בשיעור של 70% לפי סעיף ו(א)(2) חלקי.

4.המערער הגיש למשיב בקשה חדשה לבחינת מוגבלותו בניידות, ובתאריך 3.6.01 קבעה ועדה מחוזית למערער מוגבלות בניידות בשיעור של 80% לפי סעיף ו(א)(2).

5.לאחר שהמערער ביקש לממש את זכויותיו, נדרש ע"י המשיב לעמוד בפני ועדה מחוזית נוספת אשר תקבע את זכאותו למוגבלות בניידות.

לאור האמור, התכנסה ועדה מחוזית בתאריך 13.4.10 לדון בעניינו של המערער וקבעה מוגבלות בניידות בשיעור של 80% לפי סעיף ו(א)(2).

6.המשיב הגיש ערר על קביעה זו של הועדה, וועדה רפואית לעררים מיום 7.6.10 קבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור של 70% לפי סעיף ו(ב)(3), שעניינו החלפת מפרקים.

7.על קביעה זו של הועדה לעררים, הוגש הערעור דנן.

טענות המערער:

8.ועדת הערר בדקה את המערער כמחצית הדקה בלבד.

9.ועדת הערר לא נימקה החלטתה מדוע אינה מקבלת את ממצאי הועדה המחוזית האחרונה ומסקנותיה.

10.ועדת הערר לא הבהירה מהי ההטבה שחלה במצבו הרפואי של המערער.

11.ועדת הערר לא התייחסה למגבלות התנועה הקשות מהן סובל המערער, וכן לא התייחסה למכתבו של פרופ' הופמן מיום 12.4.10.

טענות המשיב:

12.הועדה ביצעה בדיקה קלינית למערער, וקבעה כי אין סימני התרופפות ומאחר ולא קיימת כוויצה כיפופית העולה על 30 מעלות דו צדדית, לא ניתן ליישם את סעיף ו(א)(2), כפי שנקבע בעבר למערער.

13.לא נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת העררים לניידות מיום 7.6.10. המועד בדיקת המערער לא נמצאו הגבלות בכושר תנועת המפרקים המצדיקים את הפעלת סעיף ו(א)(2).