מולצ'דסקי נ' AEROSVIT חברת תעופה אוקראינית ואח'

פסק דין

תביעה על סך 9,000 ₪.

בחודש 2/08 רכש התובע אצל הנתבעת 2 כרטיס טיסה של הנתבעת 1 לניו יורק וחזרה.

במועד החזרה לארץ, ביום 24/2/08 הגיע התובע לשדה התעופה JFK בניו יורק בשעה 17:30. הטיסה הייתה אמורה לצאת בשעה 18:35, ולדברי התובע יצאה רק בשעה 20:14, כתוצאה מעיכוב ברישום הנוסעים. התובע עמד בתור למעלה משעה וכשהגע לדלפק, נאמר לו, לטענתו, כי לא נותרו מקומות פנויים במטוס. האחראית מטעם הנתבעת 1 סירבה לסדר לתובע טיסה חלופית או פתרון לינה. התובע נאלץ להישאר בשדה התעופה ולמחרת רכש כרטיס טיסה באל על תמורת כ-967 דולר.

לטענת התובע איש לא הודיע כי עליו להתייצב בשדה התעופה שלוש שעות לפני הטיסה והוא אף לא נדרש לאשרר את הטיסה חזרה. סכום התביעה נובע מעלות כרטיס הטיסה חזרה ופיצוי בגין האיחור בחסרה לארץ והעיכוב בשדה התעופה ללא מקום לינה מתאים.

הנתבעת 1 טוענת כי ידוע לכול שיש להתייצב לטיסה בינלאומית לפחות שעתיים וחצי לפני מועד ההמראה המתוכנן. על פי נהלי הנתבעת דלפקי הבידוק נסגרים 40 דק' לפני מועד ההמראה המתוכנן. במקרה זה מועד ההמראה נקבע לשעה 18:35 ועל כן נסגר הדלפק בשעה 17:50. התובע הגיע לשדה התעופה בשעה 17:30 וכשהגיע לדלפק היה הדלפק סגור. על פי תנאי החוזה הרשומים על גבי כרטיס הטיסה לא חלה חובה על הנתבעת לספק טיסה חלופית לנוסע אשר אחר להתייצב לטיסה. הנתבעת מכחישה את טענת התובע כאילו העיכוב בטיסה נבע כתוצאה מאיחור ברישום הנוסעים.

הנתבעת 2 טוענת כי אינה אחראית לטיב השירות שסופק על ידי הנתבעת 1. תחום אחריותה של הנתבעת 2 מצטמצם להזמנת כרטיס הטיסה לפי בקשת הלקוח, ואספקת הכרטיס יחד עם הוראות מתאימות. הכרטיס הוזמן לפי בקשת התובע והובהר לו כי לא ניתן לקבל החזר בגין אי ניצול של הכרטיס. במועד ההזמנה חתם התובע על טופס הזמנה שבראשו נרשם בהבלטה: "עליך להתייצב בדלפק הטיסה ביציאה או בחזרה לפחות 3 שעות לפני שעת הטיסה הנקובה בכרטיס..." הנתבעת טוענת כי ההוראות העיקריות, ובהן שעת ההתייצבות לטיסה, נמסרו לתובע גם בעל פה עם מסירת הכרטיס לידיו.

התובע, מצידו, מכחיש את כל טענות הנתבעות וטוען כי הגורם האמתי לכך שלא ניתן לו לעלות על הטיסה הוא "רישום יתר" לטיסה (overbooking).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לדחות את התביעה.

בתחילת הדיון נאותה הנתבעת 1, לפנים משורת הדין להחזיר לתובע את עלות מחצית הכרטיס שהזמין, ואשר לא עשה בו שימוש כתוצאה מאיחור לטיסה. צר לי על שהתובע לא השכיל לקבל את הצעת הנתבעת.

מלבד טענה סתמית של התובע אין כל ראייה לכך שהגורם לאירוע היה רישום יתר לטיסה.

העובדה שאינה שנוייה במחלוקת היא איחורו של התובע לטיסה. התובע העיד כי הגיע לשדה התעופה בשעה 17:30, כשעה לפני זמן ההמראה המתוכנן. אפס, לשאלת בית המשפט השיב התובע שאל הדלפק עצמו הגיע רק בשעה 18:45, כעשר דקות לאחר זמן ההמראה המתוכנן. נקל להבין, כי בין אם התעכבה ההמראה כתוצאה מתקלה טכנית ובין אם התעכבה מסיבה אחרת, לא ניתן היה לקלוט את התובע לטיסה לאחר חלוף זמן ההמראה המתוכנן.

האחריות לאיחור מוטלת על התובע לבדו. איני מקבל את טענת התובע לפיה לא ידע כי עליו להתייצב בדלפק 3 שעות לפני זמן ההמראה המתוכנן. ראשית, התובע העיד כי הוא טס הרבה. אני מקבל את טענת הנתבעת 1 כי ידוע לכול שיש להתייצב לטיסה בינלאומית כשעתיים וחצי או שלוש שעות לפני מועד הטיסה. חזקה על התובע כי גם הוא ידע שכך הם פני הדברים. אגב, התובע עצמו העיד שהוא מקפיד להגיע כשעתיים לפני מועד הטיסה וכי הפעם לא עלה הדבר בידו. שנית, התובע חתם על טופס הזמנה ובו כתוב באותיות מובלטות כי עליו להתייצב לטיסה שלוש שעות לפני זמן ההמראה. אם, כטענת התובע, לא קרא את הטופס עליו חתם, ואני מסופק אם כך היה, אין לו להלין אלא על עצמו. חזקה כי אדם יודע את תוכן המסמך עליו הוא חתום. שלישית, אני מקבל את גרסת הנתבעת 2, האמונה על מכירת כרטיסי טיסה, לפיה מונחים סוכני הנסיעות למסור לרוכש כרטיס טיסה את ההוראות העיקריות ובהן התייצבות לטיסה שלוש שעות לפני מועד ההמראה המתוכנן.

במקרה שלפנינו התייצב התובע לטיסה באיחור ניכר. לשדה התעופה הוא הגיע רק כשעה לפני מועד ההמראה, ואל הדלפק הגיע רק לאחר חלוף זמן ההמראה המתוכנן. בנסיבות אלה אין להלין על הנתבעת 1 שלא אפשרה לתובע לעלות על הטיסה והיא אף לא הייתה אחראית לספק לתובע מקום טיסה חלופי.

התובע לבדו אחראי לנזקים שנגרמו לו ובהם עלות כרטיס טיסה חלופי, עיכוב בשדה התעופה, ואיחור בהגעה לארץ.

לפיכך החלטתי לדחות התביעה.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך 500 ₪, תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ז אב תש"ע, 28 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: