מולה נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה לביטול צווי הרחקה ומשמורת שהוצאו נגד העותרת, ולקבוע שהיא נתינה אריתראית ולכן זכאית להגנה הקבוצתית הניתנת לנתינים אריתראים בישראל. כן מבוקש להעניק לעותרת מעמד מתאים, אם יתברר שאין לה אזרחות או שהיא בעלת אזרחות סודנית.

העותרת עתרה גם לעיין בכל המסמכים שאסף המשיב בקשר לקביעת זיהויה, ולאחר מכן לתקן את עתירתה. לכל הפחות התבקש בית המשפט להורות למשרד הפנים לדון מחדש בעניינה של העותרת, לצורך בחינת זהותה.

1.העותרת נכנסה לישראל ביום 26.3.2010 דרך גבול מצרים, ללא אישור, ונתפסה באותו היום. המשיב החליט להרחיקה לאתיופיה, אך העותרת טוענת שהיא אזרחית אריתריאה, וככזו זכאית להגנה הקבוצתית שממנה נהנים אזרחי אריתריאה בישראל, אשר אינה מרחיקה אותם לאריתריאה בעת הזו.

חילוקי הדעות נובעים מכך שהעותרת מסרה תשובות שונות בתחקורים שעברה; וכן מכך שהמשיב לא בדק כדבעי תעודת זהות אריתראית שהציגה העותרת וטענה שהיא של אמהּ, דבר המלמד על היות האם אזרחית אריתריאה.

בחינת החלטת המשיב מחייבת התייחסות עובדתית לכל השתלשלות העניינים הקשורה לבחינת מעמדה של העותרת, וכך ייעשה להלן.

2.(א)יומיים לאחר כניסתה לישראל נערך לעותרת תשאול ראשוני, בו מסרה שנולדה באתיופיה, וחיה בה 20 שנה עד שעברה לאריתריאה. אביה אתיופי ונפטר באתיופיה, אמהּ אריתראית וחיה באריתריאה, אחיה נולדו באתיופיה, ובנה בן ה-11 נולד אף הוא באתיופיה.

(ב)בפרוטוקול שמיעת שב"ח מיום 15.4.2010 הוסיפה העותרת כי חיה באריתריאה משנת 2001 ואח"כ התגוררה שנה וחצי בסודן, לפני שנכנסה לישראל. כן מסרה כי בן דוד שלה חי בישראל. כאמור באותו פרוטוקול, נערך השימוע בשפה הטיגרית.

(ג)בדיון בבית הדין לביקורת משמורת מיום 19.4.2010 מסרה העותרת שהתגוררה בעיר עסאלה באתיופיה, שם סיימה את חוק למודיה (12 שנות למוד), ושם נולד בנה. לכתחילה מסרה כי עזבה את אתיופיה בשנת 2007 (שנת 2001 לפי הספירה האתיופית), ואח"כ אמרה שהתבלבלה ועברה לאריתריאה בשנת 2000. הדיון תורגם לשפה האמהרית.

(ד)בדיון נוסף בבית הדין, ביום 28.7.2010, מסרה תעודת זהות מקורית של אמהּ, לטענתה, ותמונה של האם. בית הדין הורה לערוך שימוע נוסף לאור הראיות החדשות.

(ה)בתשאול שנערך ביום 17.11.2010 נשאלה העותרת שאלות אחדות אודות החיים באסמרה, אריתריאה, שלטענתה חיה בה שמונה שנים. מתשובותיה עלה שלא ידעה פרטים בסיסיים על החיים באסמרה, ואכן אמרה בסוף הראיון כי לא גרה שם אלא 3 חדשים בלבד, ואח"כ עזבה לסודן. משנשאלה מדוע שיקרה קודם לכן השיבה שאמרו לה בסודן לא לומר שחיה שם שנים רבות, כיוון שהדבר יביא לגרושה מישראל.

(ו)ביום 3.4.2011 התקיים דיון נוסף בבית הדין למשמורת, בו מסרה העותרת כי אחיה השתחרר ממתקן הכליאה בישראל. אותו אח לא הוזכר קודם לכן, אם כי העותרת הזכירה בפרוטוקול מוקדם כי יש לה בן דוד בישראל.

(ז)קונסול אתיופיה הנפיק לעותרת תעודת מעבר לאתיופיה.

(ח)תעודת הזהות של האם נבדקה על ידי המז"פ שהסיק בחוות דעתו כך: "בהעדר דוגמאות של תעודות זהות מקוריות מאריתריאה באוסף המעבדה, לא אוכל לחוות דעה החלטית לגבי האותנטיות של התעודה הנ"ל ואם התמונה שבה אכן הוחלפה", ועם זאת מצא לנכון להפנות ל"סימנים מחשידים" כגון שהתעודה מורכבת משתי פיסות נייר ולא מאחת; שאין התאמה במיקום שתי פיסות הנייר; ושחיתוך התמונה בתעודה אינו מתאים למידות שבתעודה.

(ט)ב"כ העותרת ביקש לקבל את המסמכים שהיוו בסיס להנפקת תעודת המסע ע"י קונסול אתיופיה בישראל. המשיב מתנגד לכך מטעמים שונים, בהם חסינותו של הקונסול האתיופי; העדר רלוונטיות, ועוד.

3.בברמ 1662/11 גברמדהין דסלאם בירהה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 1.9.2011) – נדון מקרה דומה בעובדותיו: העותר חי שנים ארוכות באתיופיה, אביו אריתראי ואמו אתיופית, והוא סירב להרחקה לאתיופיה. כב' השופט מלצר קבע שם, בפסקה 35 בפסק הדין:

"...אין לשלול גם את הפרקטיקה של רשויות ההגירה, אשר במסגרת קביעת נתינות של מסתנן – הן מתייחסות אל המדינה כלפיה מגלה המסתנן את מירב הזיקות ולא לשאלה המשפטית התיאורטית באילו מדינות יכול היה המסתנן בתנאים מסוימים לקבל אזרחות, או שהוא נחשב כאזרח. עם זאת במקרים "אפורים", בהם הזיקה הדומיננטית למדינה מסוימת איננה ברורה על פניה – מוטב כי הגורמים המוסמכים יעמיקו את התישאול וכי הם יסתייעו לצורך זה בחוקרים מיחידת ה-RSD המומחים לכך – עובר לקביעת נתינותו של המסתנן".

ב"כ העותרת אמנם סבור שהדברים נאמרו אגב אורחא ואינם רלוונטיים במקום שהדין הזר אינו מאפשר רכישת אזרחות. אך סבורני שההנחיה של בית המשפט העליון ברורה, גם אם נאמרה בהקשר של סעד זמני. ומכל מקום, טענות המתייחסות לדין הזר, בין של אתיופיה בין של אריתריאה, טעונות הוכחה באמצעות חוות דעת מתאימה.

4.אכן, הנפקת תעודת מסע מן הקונסוליה האתיופית בישראל אינה מלמדת על הענקת אזרחות. אדרבא, אם ברור היה שבאזרחית אתיופית מדובר, מן הסתם היתה הקונסוליה מנפיקה לה דרכון. יתרה מזו, בעת"מ (מחוזי מרכז) 10097-08-11 אלסה יוהנס טפרה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 25.1.2012) הטיל עמיתי, השופט אברהם יעקב, ספק באופן שבו ניתנו תעודות המעבר ע"י קונסול אתיופיה, ושיתוף הפעולה שעלה מן הראיות שלפניו בין הקונסול לבין המשיב. כאמור שם, שיתוף פעולה זה נפסק, לטובת העניין כולו.

ענייננו שונה מענין טפרה בכך ששם כלל לא נדונה הזהות האריתראית, שכן נקבע בהליך קודם שאין לעותרת נתינות כזו, ובאשר לנתינות האתיופית – זו נקבעה על סמך העובדה היחידה שהעותרת דוברת אמהרית. בנסיבות אלו, למעט תעודת המסע שהנפיק הקונסול, לא מצא בית המשפט כל קשר של העותרת לאתיופיה.