מולאי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 2/6/13 בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע חבר של בנו של המבקש.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, כאמור חבר של בנו של המבקש, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשל בבדיקת נשיפון, הובל לבדיקת ינשוף לה הסכים, זאת תוך הקפדה על הדרישות המקדימות לבדיקה ואכן בגופו נמדדה כמות אלכוהול גבוהה, ברמה של 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

אציין כי טענת בנו של המבקש בפני שחברו הנהג לא נראה שיכור אינה טענה בעלת נפקות בשלב זה וזכותו של הנהג להעלות כל טענה שיש לו אם וכאשר יבחר הנאשם לכפור באשמתו במסגרת ההליך בתיק עצמו, בשלב זה קובע אני כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנהג.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

אין ספק שהרכב נמסר לנהג ע"י בנו המבקש, המבקש טען בבקשתו כי לא הוא נהג ברכב וכי הזהיר את בנו שלא לבצע עבירות בכביש כל שכן לשתות אלכוהול, ובנו הזהיר את חברו שלא לשתות ולנהוג.

אין ספק שהרכב נמסר לבנו של המבקש על ידי המבקש כך שלא ניתן לטעון שהרכב נלקח מבעליו ללא הסכמתו וללא ידיעתו.

לא נטען בפני שבעל הרכב אסר על בנו להעביר את הרכב למישהו אחר.

איני חושב כי בעל הרכב עשה ככל שביכולתו למנוע את העבירה, כדרישת הסעיף.

גם אם הזהיר בעל הרכב את בנו הרי הטענה הכללית שהוא מעלה בבקשתו אינה עומדת בקריטריונים לביטול איסור שימוש, לא צוין למשל האם הבן הוחתם על התחייבות בנושא האם היה איום בסנקציות אם יעבור עבירות, אין ספק שבפני בסה"כ טענה כללית שלא הוכחה אף לא בתצהיר בעל הרכב שכלל לא התייצב לדיון.

יתרה מזו, בנו של המבקש היה באותו פאב יחד עם הנהג בפועל שלו מסר את מפתחות הרכב, לטענתו הוא שאל את חברו בנושא. אך לטעמי הדבר אינו מספק.

לעניין העברת רכב בין אב לבן והשבתתו בעקבות עבירת השכרות אפנה להחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נגד מדינת ישראל, בדברי כבוד השופט ג'ובראן ואיני רואה מקום לפרט בנושא.

שקלתי היטב את טעוני המבקש כי הוא נזקק לרב לצורכי פרנסתו, ומדובר ברכב יחיד במשפחה ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

כך או כך, הפגיעה במבקש בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה ואשוב ואזכיר כי מדובר בנהיגה בשכרות עבירה עליה אמר בית המשפט העליון כי הנוטל רכב כשהוא שיכור כמוהו כמכונת מוות ניידת. ואין צורך להכביר מילים נוספות בנושא.