מוכתר נ' רוגי ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי ו/או שימוש לרעה בהליכי משפט, וכן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 24.3.09 הוגשה התביעה דנן. על פי כותרתה, הנתבע הינו עזבון המנוח ארוגי שבתאי, ת"ז 48861538 (להלן: "המנוח"). בכתב התביעה נטען, כי התובע הלווה למנוח, בשני מועדים שונים, סך כולל של 24,000 ₪. להבטחת השבת ההלוואה, מסר המנוח לתובע שני שיקים: האחד על סך 4,000 ₪ ז"פ 1.4.02, והשני, על סך 20,000 ₪ ז"פ 1.5.03.

התובע טוען, כי למרות פניותיו להשבת הכספים, ביקש המנוח ארכות, ועל יסוד מערכת היחסים בין הצדדים, הסכים להמתין, ולא לפעול לגביית ההלוואה. דא עקא, על פי כתב התביעה, חודשיים לפני הגשת התביעה, נודע לתובע, כי המנוח נפטר. התובע פנה למשפחת המנוח, בדרישה להשבת הכספים, אולם נדחה, ומכאן התביעה.

לאחר שנשלחו מספר התראות לתובע בגין חוסר מעש, ביום 4.9.09, נמחקה התביעה מחוסר מעש.

2. ביום 12.10.09 ביקש התובע להורות על ביטול המחיקה מחוסר מעש, וליתן פסק דין בהעדר הגנה. מבקשה זו, ומבקשות נוספות שהגיש התובע, עולה כי התובע עשה מאמצים למסור את כתב התביעה באמצעות אחד מילדי המנוח או אשתו. מספר בקשות שכאלה נדחו, עד שביום 3.3.11, לאחר שהתובע טען כי פעל בשקידה לקידום הטיפול בתיק, ובין הצליח לקבל לידיו עותק של צו הירושה, בוטלה מחיקת התיק מחוסר מעש.

סמוך לאחר החייאת התובענה, ביום 20.3.11, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה כך שהנתבעים יהיו: רוני נחום, רוחמה גולן, ויורם רוגי, אשר הינם יורשי המנוח ארוגי שבתאי, בהתאם לצו הירושה. הבקשה הוגשה על סמך צו הירושה שצורף לה. כתב התביעה תוקן כמבוקש ביום 10.4.11, וכלל תיקון יחיד, הנוגע לזהות הנתבעים, כך שפורטו יורשי המנוח, על פי צו הירושה, כנתבעים.

3.ביום 17.5.11 הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשים. כבר עתה יצויין, כי בבקשה זו לא הועלתה כל טענה ביחס להתיישנות התביעה, והצדדים אינם חלוקים על כך.

לדיון שנקבע בבר"ל, ליום 3.1.12, לא התייצב איש מטעם המבקשים, ועל כן ניתן כנגדם פסק דין בהעדר התייצבות.

4. ביום 5.4.12 הגישו המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבותם. גם בבקשה זו, לא העלו כל טענה לעניין התיישנות ו/או שיהוי.

בהתאם למצוות התקנות, נדרשו המבקשים להמציא את הבקשה למשיב לשם קבלת תגובה ותשובה. לא הוגשה כל תגובה לבקשה, ואף לא צורף אישור מסירה, המצביע כי הבקשה לביטול פסק הדין נמסרה לידי המשיב כדין, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 8.4.12. משכך, הלכה למעשה, נותר פסק הדין על כנו.

5. ביום 5.7.12 הוגשה בקשה נוספת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, ועיכוב הליכי הוצאה לפועל. בבקשה זו, עלתה לראשונה, טענת ההתיישנות. לאחר קבלת הבהרות מטעם המבקשים ביחס לבקשה הקודמת המפורטת לעיל, וכן לאחר קבלת תגובה ותשובה, נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין.

במסגרת הדיון קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, בדבר ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות, ואלה נפסקו על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 14.11.12.

במקביל ובהסכמה, הופנו הצדדים להליך של גישור אשר לא צלח, אולם הושגה הסכמה בדבר מתן רשות להתגונן מפני התביעה, ובהתאם ניתנה החלטת בית המשפט מיום 27.1.13. על פי ההחלטה, התביעה הועברה לפסים של תביעה בס"ד מהיר, והתצהיר התומך בבר"ל הפך לכתב ההגנה.

כמו כן, שולמו למשיב ההוצאות, כפי שנפסקו, כתנאי לביטול פסק הדין.

המשיב פעל והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 26.2.13, ואף צירף רשימת מסמכים, על מנת להתאים את כתב התביעה להליך בס"ד מהיר.

המבקשים עתרו למתן ארכה מטעמם להמצאת המסמכים, בהסכמת המשיב.

תחת הגשת המסמכים, הוגשה ביום 17.4.13 הבקשה דנן, לעניין סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין ביקשו המבקשים להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 10.4.11, המתירה הגשת כתב תביעה מתוקן.

6.המבקשים טוענים כי המשיב דמם במשך שבע שנים ויותר, לא דרש את פרעון ההלוואה ואף לא הציג את ההמחאות שניתנו לו, לפרעון.