מוכתאר נ' משרד הפנים

פסק דין

פתח דבר:

1.זו עתירה התוקפת את החלטת המשיב מיום 27.7.2010 ומבוקש בה להורות למשיב שלא להרחיק את העותר מהארץ וליתן לו מעמד של תושב ארעי בישראל.

העותר הסתנן לישראל בדרך לא חוקית והיה קורבן לרשת מבריחים שעסקה בסחר בבני אדם. בהמשך, העיד העותר נגד בכירי רשת המבריחים ומאז, לטענתו, נשקפת סכנה לחייו בארץ מוצאו, גינאה קונקרי. העותר פנה לרשויות ולבתי המשפט בהליכים שונים על מנת למנוע הרחקתו מישראל, אולם המשיב טען כי הסכנה לה טוען העותר לא הוכחה וסירב להמשיך ולהאריך שהייתו בישראל. כעת משמלאו חמש שנים לשהותו בישראל, חוזר העותר ומבקש ליתן לו אשרת תושב ארעי לתקופות מתחדשות של שנה בכל פעם ועד לשינוי הנסיבות בארץ מוצאו.

העובדות:

2.העותר נכנס בדרך לא חוקית לישראל ביום 1.12.2005, בסיועה של רשת מבריחי אדם שסייעה לנתינים גינאים להסתנן לישראל דרך הגבול עם מצרים. העותר שרד את הדרך הקשה ואת התעללות המבריחים בו ובחבריו למסע, ועם הגעתו פנה אל נציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבלת מעמד פליט בישראל. בקשתו נדחתה.

באותה עת, פנתה משטרת ישראל אל העותר ואל שלושה מחבריו למסע, בבקשה שיעידו נגד מפעילי רשת המבריחים שהעבירה אותם לישראל. העותר ושלושת האחרים הסכימו, ומשטרת ישראל נתנה בידם מסמכי הגנה (נספח א' לעתירה) לפיהם אין לעצרם בגין שהייה לא חוקית, החל מיום 3.10.2006.

העותר ושלושת חבריו, הועברו, על ידי המשטרה, למקום מוגן מחוץ לתל אביב, שם עבדו בחקלאות ותוקף מסמכי ההגנה שניתנו להם הוארך אחת לשלושה חודשים. בהמשך, החשוד המרכזי בפרשת רשת המבריחים נגדו העיד העותר, בובו בארי אלסאני, הורשע במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לביצוע פשע ומתן סיוע למסתנן, וביום 25.6.2007 נגזר עונשו לארבע שנות מאסר בפועל (ע"פ (ת"א) 71494/06).

בחודש יוני 2007 ביקשו העותר וחבריו להאריך פעם נוספת את תוקף מסמכי ההגנה שבידיהם, אולם נציגי משטרת ההגירה סירבו לעשות כן והעותר וחבריו התבקשו לצאת מישראל.

זמן קצר לאחר מכן נעצר העותר על ידי משטרת ההגירה והובא בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין. לאחר בחינת טענת העותר לפיה נשקפת סכנה לחייו אם יורחק חזרה לגינאה קונקרי, ניתנה הוראה על שחרור ממשמורת לצורך פנייתו לאו"ם ומיצוי טענתו זו.

ביום 14.8.2007 הגישו העותר ושלושה אחרים עתירה מנהלית (עת"מ 1948/07, להלן: "העתירה הראשונה") בה ביקשו להורות למשיב שלא להרחיקם מישראל וליתן להם מעמד של תושב ארעי, נוכח הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם עקב עדותם נגד בובו בארי אלסאני ושותפיו לפשע. העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים, לשם פניית העותרים אל ממונה ביקורת הגבולות בבקשה למתן אשרת תושב ארעי. בין הצדדים הוסכם, כי עד למתן תשובה מטעם הממונה על ביקורת הגבולות, לא יורחקו העותרים מישראל.

משלא התקבלה תשובה מטעם הממונה על ביקורת הגבולות, פנה העותר שנית בעתירה מנהלית נוספת (עת"מ 1698/08, להלן: "העתירה השנייה"), ביום 16.4.2008. בעתירתו טען כי הסכנה הנשקפת לו במדינת מוצאו מבובו בארי אלסאני ושותפיו לפשע לא חלפה. נוכח הגשת עתירה זו, מסר משרד הפנים החלטתו מיום 2.7.2008 לפיה תינתן לעותר אשרת שהייה ועבודה מסוג ב/1 למשך שנה. בהחלטה נמסר כי אשרה זו ניתנת "לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר למבקשים לבצע את הפעולות הנדרשות לצורך התארגנות ליציאה מישראל".

בחלוף שנה, ביום 23.8.2009, שב ופנה העותר בבקשה נוספת להארכת שהייתו בארץ, גם הפעם בטענה שהסכנה הנשקפת לחייו בארץ מוצאו לא חלפה. משלא קיבל מענה, הגיש עתירה מנהלית שלישית (עת"מ 2374/09). בתשובתה לעתירה השלישית טען המשיב שטענת העותר בדבר סכנת החיים הנשקפת לו בגינאה קונקרי, לא הוכחה וכי הבירור בנושא זה "אינו עניין של מה בכך". המשיב מסר כי משטרת ההגירה פנתה מספר פעמים באמצעות האינטרפול למשטרת גינאה קונקרי כדי לבדוק את טענת העותר, אולם לא זכתה למענה ובהעדר תשובה אין בידיה כלים לבחון את נכונותה.

בפסק דינה מיום 2.11.2009 קבעה כבוד השופטת גדות כי:

"לאור הסכנה האפשרית הקיימת לעותרים אם יחזרו לארצם אין בתגובה זו, ובפעולות המשיבה לבירור הסכנה, כדי להניח את הדעת". עוד קבעה כך: " מאחר וטענת העותרים לסכנה נובעת מעדותם בישראל, אין מקום להסתפק בקביעה כללית לפיה העותרים לא עמדו בנטל להוכיח את הסכנה הנשקפת עליהם, וגם על המשיבה מוטלת החובה לבירור טענות העותרים, בעיקר נוכח צווי המעצר שהוצגו על ידם".

לאחר שהעותר פנה אל המשיב בבקשה נוספת לבחינת עניינו, ביום 27.7.2010 ניתנה החלטת המשיב אשר דחתה את בקשתו לאשרת שהייה ועבודה. החלטה זו, היא הנתקפת כאן.

בתגובה להחלטה זו הוגשה העתירה שלפני (להלן:"העתירה הרביעית"), ביום 11.11.2010. בדיון מקדמי בעתירה, קבעה כבוד השופטת בוסתן שהעותר יוזמן לראיון ביחידת – RSD במנהל אכיפה וזרים (הוא הגוף המוסמך מטעם המדינה לבדיקת סכנה בארץ המוצא). עוד נקבע כי הראיון ייערך בנוכחות עורך דינו של העותר והחלטת ה-RSD בעניינו תומצא לבית המשפט.

בתאריך 23.2.2011 נערך הראיון כאמור, בנוכחות מתרגם, העותר וב"כ העותר, שם הוסבר לעותר כי בתום הראיון יוחלט אם לנתב את התיק לבחינת שאלת פליטות אם לאו. הראיון החל כסדרו אולם הופסק על ידי העותר בטענה שאינו חש בטוב, בטרם הובהרו כלל השאלות בעניינו, וביניהן חשד המשיב שהעותר שיקר בנוגע לזהותו ובנוגע לאותנטיות צוי המעצר שהוצאו כנגדו בגינאה לטענתו, ושהציג למשיב. לעותר נקבע ראיון המשך אולם ב"כ העותר הודיעה כי הוא לא יתייצב לראיון הנוסף מאחר, ולטענתה, הראיון הראשון היה בעל אופי של חקירה.

בהחלטה מפורטת מיום 6.3.2011 סיכם המשיב כי העותר לא עמד בחובת ההוכחה בעניין הסכנה הנשקפת לו בגינאה, וכי קיים חשד לחוסר ניקיון כפיים בנוגע למסמכים שהמציא. משום כך דחה המשיב פעם נוספת את בקשתו.

טענות הצדדים: