מויסה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.הוועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 15.8.12 קבעה כי לא חל שינוי בדרגת נכותו של המערער בקשר לתאונה מיום 18.9.07.

2.הוועדה הרפואית התכנסה מכח פסק דין מיום 30.4.12 בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תתייחס לבדיקת ה-EMG מיום 5.6.11 בכל הקשור לממצאים ברגל שמאל ( סייפא של הבדיקה) ותערוך השוואה בין בדיקה זו לבדיקת EMG מתאריך 19.3.08 ותציין לאור ממצאי הבדיקות האם יש החמרת מצב ברגל שמאל של המערער הקשורה לתאונה.

3.המערער טוען כי הוועדה הרפואית טעתה כאשר קבעה שממצאי בדיקת ה-EMG לא הדגימו ממצא טראומתי ועל כן אין החמרה מבחינת נוירולוגית. לטענתו בדיקת ה-EMG הצביעה כי רק ברגל שמאל נמצאו ממצאים, מה שמלמד שישנה החמרה כתוצאה מהתאונה, לאור זאת מבקש המערער להשיב את עניינו אל ועדה בהרכב אחר שתפעל על פי פסק הדין מיום 30.4.12.

4.ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה התכנסה על פי פסק הדין ומילאה אחר הוראותיו. לטענתה הוועדה ערכה השוואה בין שתי הבדיקות מ-2008 ומ-2011 וציינה כי ישנם ממצאים ברגל שמאל יותר מאשר ברגל ימין, ולכן והיא הפנתה את המערער לבדיקה נוספת, בבדיקה זו לא נמצא ממצא טראומתי ולכן קבעה הוועדה שאין החמרה מבחינה נוירולוגית. לאור זאת טוענת ב"כ המשיב שדין הערעור להידחות.

5.הוועדה התכנסה ביום 6.6.12, וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

"הוועדה עיינה בפסק דין בית דין לעבודה מ- 30.4.12 שמעה את בא כוחו. מכל הבדיקות עולה אומנם היתה פגיעה בכף הרגל השמאלית, אולם הבדיקות משנת 2009 ומשנת 2011 הדגימו פגיעה עצבית מעל כף הרגל ומעל הברך. עובדה המצביעה שלא יכול להיות קשר בין חבלה . . . עצבית ולבין פגיעה עצבית == שמעבר למקום הפגיעה בכף הרגל.

יחד עם זאת הואיל ועולה הספק לגבי פגיעה מקומית עצבית בכף הרגל ולאור הניתוחים שעבר לאחר הפגיעה הוועדה מבקשת בדיקת EMG (NLV וגלי F ומחט) של גפיים תחתונות אבל להתרכז בענפים === מידאליים ורדיאלי של כפות הרגליים ולנסות להפריד בין הפגיעה העצבית ולבין הבעיה הסוכרתית ממכון שמתמחה בנושא זה ולא במכונים שבוצעו בעבר.

הוועדה התכנסה שוב ביום 15.8.12 וכתבה בפרק הממצאים הרפואיים:-

"הוועדה עיינה ב-EMG מיום 12.7.12 ממרכז רפואי בי"ח ברזילי שהדגימו פגיעה פולינוכורוגית מוטורית, סנסורית אקסונלית בדרגת חומרה בינונית. הוועדה עיינה ב-EMG מיום 1.8.12 שהדגימה בעצב הפריאונאלי העמוק משמאל האטה ניכרת במהירות ההולכה בחלק . . .כמו כן, מספר עצבים נוספים הראו חוסר תגובה מהפנוראלי השטחי העצבים . . . דו"צ בכף רגל שמאל וכן ירידה באמפליטוציה של עצב סוראלי שמאלי. ממצאים אלו מתאימים . . . מרובה של רגל שמאל בעיון בבדיקה והפרמטרים יש בין פגיעה בפרונאוס הימני בעיקר בנוגע לאמפליטוציה בסדר גודל של האחוז הפגיעה. כמו כן . . ."

בפרק הסיכום ומסקנות כתבה הוועדה:-

"הוועדה עיינה בממצא ה-EMG העדכניים שבוצעו ב- 12.7.12 מ- 1.8.12 ובהשוואה לבדיקת ה-EMG הקודמות 19.3.09 ו- 5.6.11 המדגימות פגיעה סכרתית רב עצבית בכפות הרגליים, בדיקות EMG לא הדגימו ממצא טראומתי ספציפי ועל כן אין החמרה מבחינה נוירולוגית. הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מ-2.1.12."

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הוועדה קבעה בצורה מפורשת כי הבדיקות החדשות לא הדגימו ממצא טראומתי ועל כן אין החמרה מבחינה נוירולוגית. הוועדה נדרשה בפסק הדין מכוחו התכנסה לקבוע האם יש החמרה ברגל שמאל בקשר לתאונה, הוועדה קבעה שאין החמרה. מדובר בקביעה רפואית שמבוססת על בדיקות ה-EMG משנת 2011 ו-2008 וכן על שתי בדיקות ה-EMG שבוצעו לבקשת הוועדה בחודש יולי ואוגוסט 2012.

7.תפקיד הוועדה הוא לנתח את הממצאים הרפואיים וכאמור הוועדה קבעה על סמך בדיקות ה-EMG הנוספות כי אין ממצא טראומתי ועל כן קבעה שאין החמרה. מדובר בעניינים רפואיים ולא משפטיים, החלטת הוועדה מבוסתת על בדיקות ההדמיה, לכן לא ניתן לומר שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

8.כאמור הערעור נדחה, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

9.ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, (11 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: