מויאל קארין נ' בן עמי גיא

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת לתשלום הפרשי שכר מינימום ופיצויי הלנתם, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי נסיעות.

הנתבע הנו ספר במקצועו, המנהל מספרה במעלה אדומים ובזמנים הרלוונטיים לתביעה העסיק את התובעת במספרה שבבעלותו.

התובעת, ילידת 29.5.1989, הועסקה אצל הנתבע כחופפת ועוזרת ספר החל ממועד כלשהו השנוי במחלוקת בין הצדדים ועד לסוף חודש דצמבר 2007 (לטענת התובעת מועד תחילת עבודתה הנו חודש 05/05. לטענת הנתבע, התובעת החלה את עבודתה בחודש 05/06).

אין מחלוקת כי לתובעת שולם שכר חודשי ושכרה האחרון עמד על 2,000 ₪ נטו לחודש (מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר הנתבע עולה כי לתובעת שולם שכר יסוד בצירוף דמי נסיעות. שכרה ההתחלתי של התובעת עמד על 1,200 ₪ נטו בין חודשים 05/06- 02/07. בחודש 03/07 הועלה שכר התובעת ל-1,700 ₪ נטו. אין מחלוקת כי השכר הועלה פעם נוספת ל-2,000 ₪ ואולם אין לכך ביטוי בתלושים. התובעת מכחישה שנמסרו לה תלושי שכר בתקופת עבודתה ואולם מהעדויות שהובאו בפנינו, לרבות עדותה של התובעת עצמה, עולה כי השכר ששולם לתובעת השתקף בתלושים למעט העלאת השכר האחרונה ל-2,000 ₪. התובעת העידה לעניין זה בחקירתה הנגדית כי "קיבלתי 1200, 1500, הכי גבוה 2000" (עמוד 14 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.10, שורות 30-31).

עדותו של הנתבע לעניין גובה שכרה של התובעת מתיישבת עם עדות התובעת: "... אני לא טועה בסביבות 1,200, 1,300. בהתחלה ממש. אחרי זה העליתי לה את המשכורת ולאחר מכן הרוויחה 2,000 ₪" (עמוד 42 לפרוטוקול הדיון מיום 13.6.11, שורות 23-24). תלושי השכר שהוגשו מתיישבים עם עדויות הצדדים למעט לעניין העלאת השכר האחרונה (ל-2,000 ₪) שאינה במחלוקת ולגביה אין לנו כל אינדיקציה לעניין המועד המדויק שבו הועלה השכר ל-2,000 ₪.

אין מחלוקת כי שכר המינימום שנהג במשק לנוער עד גיל 16 בין חודשים 05/05 עד 04/06 היה 2,334.63 ₪ לחודש ולגילאים 16-17, סך 2,501.39 ₪ לחודש. החל מחודש 04/06 שכר המינימום שנהג במשק לנוער בין גילאים 16-17 עמד על 2,592.44 ₪ לחודש.

הצדדים חלוקים ביניהם לעניין שאלת היקף עבודתה של התובעת, האם כטענת התובעת היא עבדה בהיקף של 42 שעות שבועיות, או כטענת הנתבע התובעת עבדה בהיקף של 20 שעות שבועיות.

התובעת פוטרה מעבודתה על ידי הנתבע ביום 29.12.07. לטענת הנתבע פיטורי התובעת נעשו לאחר שהוא "תפס" אותה "מחטטת" בתיקו ובארנקו.

אין מחלוקת כי הנתבע שילם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך 2,000 ₪ באמצעות אמה של התובעת בחודש 01/08 (עדות התובעת בעמוד 15 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.10 שורות 21-33, עמוד 16, שורות 1-2).

ההליכים

ביום 6.2.08 התובעת הגישה תביעתה, בהליך של דיון מהיר, לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת (באותה עת התובעת לא היתה מיוצגת).

כתב הגנה הוגש ביום 29.4.08. הנתבע טען כי התובעת זכאית, לפנים משורת הדין, לפיצויי פיטורים עבור תקופת עבודה של שנה ושמונה חודשים בסך 3,500 ₪ (בשל נסיבות פיטוריה לגביהן טען כי תפס את התובעת "מחטטת" בתיקו ובארנקו). כן טען הנתבע כי שילם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך 2,000 ₪ באמצעות אמה של התובעת.

ביום 7.12.08 קוים דיון מוקדם בו התובעת היתה מיוצגת ובא כוחה ביקש לתקן את כתב התביעה "מכיוון שלא שלמו לה את שכר המינימום" וכן להעביר את התביעה לפסים רגילים בשים לב להגדלת סכום התביעה. הנתבע טען כי התובעת "אמרה לנו לא פעם ולא פעמיים שהיא תטרטר אותנו בגלל שהאשמנו אותה בגניבה" וכי "אנו מוכנים לתת לה את הסכום של 3,500 ₪ שזה לכאורה פיצויי הפיטורין שמגיעים לה בהתעלם מהחטוט בתיק". בתום הדיון בית הדין הורה לנתבע לשלם לתובעת את הסך של 3,500 ₪ תוך 14 יום. כן הורה בית הדין לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 18.12.08, ולנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום ממועד קבלת כתב התביעה המתוקן. התביעה הועברה מהליך של דיון מהיר לפסים רגילים.

ביום 11.12.08 הוגשה תביעתה המתוקנת של התובעת. בתביעה זו נכללו רכיבים חדשים כגון: הפרשי שכר מינימום ופיצויי הלנתם, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי נסיעות. התובעת אישרה קבלת סך של 3,500 ₪ מהנתבע עבור פיצויי פיטורים וכן הודתה כי הנתבע שילם לה סך של 2,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת. התובעת תבעה הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי דמי הודעה מוקדמת.

ביום 6.7.09 התקיים דיון מוקדם. ב"כ התובעת הצהיר לפרוטוקול כי "לתובעת אין מסמכים. תלושי השכר הוצאו בסמוך להגשת כתב ההגנה". בית הדין נתן צו לגילוי ועיון הדדי תוך 30 יום והורה על הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם הצדדים בכתב.

ביום 29.11.09 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת של התובעת עצמה, גב' מגי בן הרוש, אמה של התובעת, גב' קרן בוקני (חברתה של התובעת) ומר מיכאל בוסקילה (חבר לשעבר של התובעת).

ביום 27.1.10 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע של הנתבע עצמו, גב' שקמה בן עמי, אשתו של הנתבע, גב' אלה הרוש שלום (עובדת לשעבר של הנתבע) וגב' ורד חסון, לקוחה של הנתבע.

ביום 6.7.10 התקיים דיון מוקדם נוסף בין הצדדים.

ביום 28.12.10 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נשמעו עדות התובעת ועדות מר מיכאל בוסקילה מטעם התובעת.