מויאל נ' מדרשת הגולן

פסק דין

תביעה זו עוסקת באירוח התובע ומשפחתו אצל הנתבעת לרגל בר-המצווה של בנו, בתאריכים 24-25.9.2009 במסגרתו התארחו התובע ואורחיו ב- 24 חדרים אצל הנתבעת.

עיקרי התביעה

לטענת התובע, לא די שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא סיפקה את השירות שלו התחייבה, אלא שהתובע ומשפחתו הושפלו על ידי עובדי הנתבעת ונגרמה להם עגמת נפש רבה.

התובע טוען כי תפילת ליל השישי ויום השבת נערכו בתנאים שאינם מאפשרים תפילה, זאת בשל החום הרב ששרר ותפקודה הלקוי של מערכת המיזוג במקום. התובע טען כי הזמין פייטן, בעלות גבוהה, ובשל תנאי התפילה, לא ניתן היה להינות, כמצופה, מן הפייטן.

כך גם מלין התובע אודות איכות האוכל אשר הוגש בארוחת ליל שישי ועל כך שמנות נוספות אשר נדרשו לאורחים הובאו באיחור, דבר שגרם להתארכות הארוחה. גם איכות האוכל אשר הוגש בשבת בבוקר היתה לקויה. ביום שישי, בשעה 22:00 החלו עובדי הנתבעת להגיש קינוח לאורחים, חרף בקשתו המפורשת של התובע להמתין עד לסיום השמעת דבר תורה. לאחר שהסתיימו הדברים, משביקשו התובע ואשתו מעובדי הנתבעת להגיש את הקינוח, נענו כי בהוראת אחראי חדר האוכל הוחזרו מנות הקינוח למטבח והן לא יוגשו. דין ודברים קולני עם אחראי חדר האוכל לא הועיל והמנות לא הוגשו.

בצאת השבת, טרם עזיבת התובע ומשפחתו את המקום, ניגשה אשת התובע אל פקידת הקבלה ומסרה לה כי נגרמה להם עגמת נפש רבה וביקשה כי מנהל המדרשה ייצור עימם קשר. בניגוד לכך, חוייב כרטיס האשראי של התובעים במלוא סכום האירוח מבלי שמי מן הנתבעת טרח לפנות אל התובע.

התובע עתר להשבת מלוא התשלום אשר שילם עבור האירוח, 28,826 ₪, וכן לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת, מדרשה בעלת אופי דתי, העוסקת, בין היתר, באירוח קבוצות ומשפחות דתיות בשבתות, אישרה בכתב הגנתה, כי היתה תקלה במערכת המיזוג אולם זו תוקנה מיידית על ידי עובד המקום ולא נשמעה לאחר מכן כל טרוניה על ידי התובע. בשבת בבוקר, מששבה ונתגלתה התקלה, הועברו התובע ומשפחתו לאולם תפילה חלופי בקפיטריה של המדרשה.

אשר לטענות הנוגעות לארוחות, הכחישה הנתבעת את הטענה לפגם באיכות האוכל וביחס לטענה בדבר התארכות הארוחה בליל שישי, נטען כי זו נבעה דווקא מהתנהלות התובע ומשפחתו אשר האריכו את משך הארוחה ונהגו בזלזול ובבוז בעובדי הנתבעת. לטענת הנתבעת, סירב התובע לבקשה לסיים את ארוחת הערב ביום שישי בשעה 23:00 והעליב את העובדים במקום.

לטענת הנתבעת, התובע לא ביקש לערוך בירור בעת עזיבתו את המקום ולדבריה, מנהלה הגיע בצאת השבת למדרשה והיה בדלפק הקבלה בעת עזיבת התובע ומשפחתו את המדרשה.

הנתבעת טענה כי התייחסותם של התובע ושל אשתו לצוות העובדים של הנתבעת היה מזלזל ומבזה. הם הציבו דרישות מופרזות ומשפילות וטרטרו את העובדים לצורך מילוי כל גחמותיהם.

התובע חוייב בחלוף מספר ימים במלוא התשלום, לאחר שלא טרח לבוא ולהסדיר התשלום כפי שהתחייב בעת ביצוע ההזמנה.

נוכח כל אלה, עתרה הנתבעת לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאותיה בהליך.

זירת המחלוקת – המישור העובדתי

אין חולק כי התובע הזמין מן הנתבעת אירוח למשך סוף השבוע ואכן התארח עם משפחתו במועדים המוסכמים.

המחלוקת הינה בנוגע לטיב האירוח.

לצורך נוחות הדיון, יידונו להלן שני העניינים העיקריים ביחס אליהם הועלו טענות הצדדים. הראשון, עניינו תנאי התפילה והשני, עניינו האירוח הקולינארי.

תנאי התפילה