מויאל ואח' נ' שטדלר ואח'

החלטה

במוקד הדיון נשוא החלטה זו, ניצבת השאלה האם ראוי לחתום על פסיקתה המחייבת את המשיבים בתשלום למבקשים.

המבקשים עתרו לצו כנגד המשיבים על פי פקודת בזיון בית המשפט לאחר שביום 9.6.03, ניתן פסק דין המורה על פינוים מנכס שבבעלותם (להלן: "הנכס").

הסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה, קיבע, בין היתר, את מחוייבות המשיבים בתשלום סכום חודשי למבקשים, עד לפינוי הנכס, בתוספת לסנקציה היה ולא יעמדו במחוייבותם.

כעת אני מתבקש לחתום על פסיקתא המורה, כך:

"1. המשיבים לא עמדו בתשלום החודשי שנקבע בפסק הדין מיום 23.11.13 בסך של 5,000 ₪, עבור התשלום לחודש 8/13 (על פי סעיף 1 להסכמה שאושרה בפסק הדין).

2. לאור זאת אף מחויבים המשיבים בתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 100,000 ₪ (על פי סעיף 1 להסכמה שאושרה בפסק דין).

3. התשלומים הנ"ל הושתו על המשיבים מחר והגן טרם פונה על ידם לרבות עד יום הגשת בקשה זו..."

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הם הסדירו את התחייבויותיהם כלפי המבקשים ושילמו דמי שכירות עד לחודש יולי 2013, מועד בו פינו את הנכס. צוין כי בנכס נותרו מתקנים אחדים אשר פינויים הושלם עד לתאריך 15.8.13 ולפיכך שילמו למבקשים בעבור חודש זה מחצית מהתשלום החודשי.

המבקשים הוסיפו והשיבו כי המשיבים פועלים בגדר דין עצמי ועליהם לשלם את יתרת חובם בגין חודש אוגוסט, כי התשלום נעשה לאחר הגשת הבקשה וכי לא התקבלה הודעה על פינוי הנכס.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית בענייננו, הנה תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המתייחסת לעריכת פסיקתה, שזוהי לשונה:

"...על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה יכול שתהא ערוכה לפי טופס 16 ויחתום עליה שופט או רשם; תאריך שימוע ההחלטה הוא התאריך לפסיקתה".

כידוע: "פסיקתה היא תמצית של החלטה שניתנה המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים" (ר' ע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק משכנתאות, פ"ד מב(2) 837, 839 ו–ז). כך נקבע אף ברע"א 9643/09 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ (23.12.00), לאמר: "כעולה מן התקנה, הפסיקתה היא ביסודה מכשיר אופרטיבי מעשי לנוחות מימושו של פסק הדין, ולא בכדי צורף לתקנות סדר הדין האזרחי טופס 16, בגדרי תקנה 198, המתוה דפוס אפשרי לכתיבתה של פסיקתה".

בעיקרה, הפסיקתה היא כלי פרשני "צר" הנובע מן הצורך "לתרגם" להוראה אופרטיבית-מספרית פסק דין שיש בו סוגיה מטושטשת (ר' ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (10.8.10).

בענייננו, ברורה לשון ההסכמות שקבלו תוקף של החלטה ולא מצאתי כיצד הבקשה נופלת בגדר צורך בפסיקתה "מפרשת", "מבהירה", או "מתקנת". עסקינן בטענה להפרת התחייבות, הצדדים חלוקים בה ושמורות זכויותיהם וטענותיהם ככל שיבחרו המבקשים להתעבר על ריב בנושא בגדר תובענה נפרדת.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

לידיעה.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ד, 23 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי ....... התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: