מוטי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 5.11.13.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 28.9.12 של נהיגה במהירת מופרזת עפ"י דו"ח תנועה מס' 90500673737.

במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקש. לטענת המבקש, גיסו הוא זה שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה, היינו ביום 28.9.12. לתמיכה בבקשה צורפו תצהירי המבקש וגיסו, כי הגיס הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה ולא המבקש. עוד טען המבקש, כי כלל לא קיבל את הדו"ח ואם היה מקבל הרי שהיה מסב אותו על שם הנהג בפועל .

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה כמפורט להלן וציינה, כי למבקש נשלחה הודעת קנס בדואר רשום לכתובתו הרשומה. דבר הדואר לא נדרש ורואים אותו כנמסר כדין. על המבקש היה להגיש בקשה להישפט או לחילופין להסב הדו"ח ע"ש אחר במועדים הקבועים בחוק. משלא עשה כן אין מקום להיעתר לבקשה.

הדיון

הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובת הרשומה של המבקש ביום 22.10.12 (דואר רשום RR-010458833H4) ובתאריך 25.10.12 חזר לשולח בציון "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה".

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.

במקרה דנן, הודעת הקנס נשלחה לכתובת המבקש הרשומה במשרד הפנים וחזרה בציון "לא נדרש" אשר מהווה עפ"י החוק אישור מסירה כדין. לא זו אף זו, בבקשתו הצהיר המבקש, כי הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס הינה כתובתו הנכונה. היינו, המבקש יכול היה לדעת על האישום התלוי ועומד כנגדו ולבקש ההסבה בזמנים הקבועים בחוק. אולם, משנמנע המבקש מלקבל את ההודעה שנשלחה אליו בדואר רשום ולא הציג כל הסבר לכך שדבר הדואר לא נדרש על-ידו, אין לו להלין אלא על עצמו.

יתר על כן, לטענת המבקש נודע לו לראשונה על הדו"ח, עת קיבל הודעה לתשלום קנס פיגורים. יש לציין, כי הודעה זו נשלחה למבקש עוד ביום 14.4.13. היינו, גם לאחר שנודע למבקש על הדוח, עפ"י טענתו, לא הזדרז והגיש בקשתו תוך 90 יום.

כבר נפסק, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפ"ת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏ שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל מיום 21.2.10 מפי כב' השופטת נ' אהד.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: