מוחתסב נ' פארחי ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים בה היה מעורב התובע, יליד 1984, ביום 25.3.07, עת עבד כמתדלק. הנתבע 1 נסע אחורה ומחץ את התובע שבדק שמן לרכב אחר. הנתבעת 2 ביטחה את נהיגתו של הנתבע 1 במועדים הרלוונטיים.

הנתבע 3 היה הנהג ברכב בו טיפל התובע והנתבעת 4 הייתה המבטחת של רכב הנתבע 3. שני הצדדים האחרונים אינם עוד צד להליכים בתיק זה, לנוכח פסק דין חלקי שניתן ביום 16.4.09.

1.בתביעה נטען כי ממקום התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לחדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים. לאחר בדיקתו שוחרר עם הזמנה למרפאה אורטופדית בתוך שבוע ועם המלצה לטיפול במשככי כאבים. ביום המחרת נבדק התובע אצל אורטופד מקופ"ח מאוחדת ונמצא כי הוא צולע, ככל הנראה בשל הקרנת כאב מהגב אל הרגל. באותו יום נבדק גם ע"י רופא משפחה אשר מצא את התובע נאנק מכאבים, בעודו מהלך בעזרת קביים, לאחר שלטענתו ירדה התחושה ברגליו. גם במשך הימים והשבועות הסמוכים המשיך התובע לפנות לטיפולים רפואיים, בשל העדר תחושה ברגליו. בדיקת CT, שנערכה לתובע ביום 6.4.07, הדגימה ממצאים היפרדנסים בחוליות 1S-9T ו-12T-11T. בעקבות הממצאים הומלץ לתובע לעבור בדיקת MRI בעמ"ש עם גדוליניום. ביום 6.4.07 אושפז התובע בשנית, בבי"ח הדסה עין כרם. נטען כי הוא אובחן כסובל, בין השאר, מ - "כאבי שרירים באזור האחורי של הצוואר דו"צ, כאבים דיפוזיים באזור עמ"ש גבי ומתני, חסר סנסורי בשתי הרגליים מגובה האגן עם תחושת כאב, חסר חולשה פרניאלית כוח גס חלש, מהיפרפלקסיה דו"צ", כלשונו. התביעה נתמכה בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה.

2.בהגנתם כפרו הנתבעים 1-2 בכל סעיפי התביעה והוסיפו כי מדובר בתאונת עבודה ולכן על התובע למצות זכויות מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). ממילא נטען גם כי מכל סכום שייפסק לתובע יש לנכות גמלאות או קצבאות להן היה זכאי מהמל"ל, לו היה ממצה זכויותיו שם. הנתבעות התנגדו לבקשה למינוי מומחים מאותן סיבות ומהטעם שאין ראשית ראיה למינויים המבוקשים.

הנתבעים 3- 4 טענו בהגנתם כי באשר לרכב הנתבע 3, אין המדובר בתאונת דרכים, שכן התובע לא עשה שימוש ברכב הנתבע 3 למטרות תחבורה והרכב היווה זירה בלבד. בנסיבות אלו נטען להעדר עילה והעדר יריבות כנגד הנתבעת 4.

3.לאור הכחשת החבות מצד הנתבעים ובהמשך להסכמות שהתקבלו, אגב דיון בבקשה לתשלום תכוף - הוקדם בירור סוגית החבות. ביום 16.4.09 ניתן פסק-דין חלקי, במסגרתו נדחתה התביעה כנגד הנתבעים 3-4 ור' האמור שם.

קביעה על פי דין:

4.ביום 13.8.09, עוד בטרם נדונה בקשת מינוי המומחים הרפואיים, הודיע התובע כי הועדות הרפואיות במל"ל העמידו נכותו הצמיתה בגין התאונה בגובה 19% החל מיום 1.3.09. עיון במסמכי המל"ל שהוגשו בהמשך מלמדים כי לאחר שני חודשי אי כושר, הוכרו לתובע 37% נכות זמנית (30% אורטופדית ו- 10% נפשית) מיום 26.5.07 ועד ליום 28.2.09 וכי החל מיום 1.3.09 נקבעה נכותו הצמיתה כאמור.

הנכות הצמיתה הוכרה בגין 10% נכות אורטופדית, בהתאם לסעיף 37(5) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן:"התקנות) ובגין 10% נכות נפשית, בהתאם לסעיף 34(ב) לתקנות. תקנה 15 לא הופעלה לנוכח מגבלה בתקנות.

ראיות הצדדים:

5.מטעם התביעה הוגש תצהירו של התובע וכן תצהירי הוריו. התובע שב על פרטי התאונה ועל נזקיו. עובר לעבודתו כמתדלק, עבד התובע בסניף של "רמי לוי שיווק השקמה" ולפני כן, במהלך חופשת סמסטר, עבד בחברת "דאטאנסנס" בע"מ. עוד הצהיר כי עבד גם כאינסטלטור ובעבודות מזדמנות, ללא תלושי שכר, והוא טען כי השתכר סך חודשי של 6,000 ₪.

התובע צרף תלוש שכר לחודש ספטמבר 2006 במהלכו עבד בחברת "דאטאסנס" בע"מ ובו השתכר 2,827 ₪.

בחודשים דצמבר 2006- ינואר 2007 עבד התובע בחברת "רמי לוי שיווק השקמה" בע"מ בשכר חודשי ממוצע של 1,682 ₪.

מתלוש שכר לחודש מרץ 2007, עת עבד בתחנת הדלק, עולה כי השתכר סך של 2,879 ₪.

6.התובע הצהיר כי בעקבות התאונה, מעבר לפגיעותיו הגופניות והעדר התחושה ברגליו, החל לסבול מהתפרצויות זעם, ולחץ מתמיד. כן הוא סובל מחששות שלא יינשא, בשל מגבלותיו הפיזיות, בהן גם בעיית זקפה. התובע נאלץ לעבור טיפול פסיכולוגי ואף פנה לרופא המתמחה ברפואת משפחה ובטיפול מיני וזוגי. צורפו סיכומי הביקורים הרלוונטיים. בין המסמכים הרפואיים הרבים שצורפו מצויים מרשמים רבים לתרופות נוגדות דיכאון. התובע העיד כי עד שבוע לאחר התאונה הייתה לו חברה אך זו עזבה אותו וכרגע אין הוא מצוי בקשר זוגי והוא מתגורר בבית הוריו.

7.הוצהר כי עובר לתאונה היה התובע סטודנט צעיר ומבטיח במסלול לאופטיקה במכללה האקדמאית למדעים. צורף אישור לימודים מתאים. התובע הצהיר כי מדובר במסלול לימודים של ארבע שנים, עם אפשרות להמשך לימודים והתמחות בתחום מסוים. הוצהר כי מימוש האפשרות נמנע ממנו בשל מצבו הרפואי.

התובע הצהיר כי כאופטומטריסט צפוי היה להשתכר כ - 8,000 ₪ בחודש, אך בשל מגבלותיו נפגע כושר השתכרותו ולא עלה בידו למצוא עבודה במקצוע אותו למד. התובע הצהיר כי הואיל ולא מצא עבודה במקצועו האמור, נאלץ לעבוד כנהג אוטובוס זעיר, מיום 1.3.09 ועד ליום זה, בהיקף של 4 שעות יומיות בשל מצבו הרפואי. התובע הציג תלושי שכר משנת 2009, מהם עולה כי שכרו החודשי הממוצע (נטו) עמד על כ- 1,555 ₪, במסגרת עבודתו בחברת אוטובוסים.

8.נאמר בתצהיר כי התובע סובל עוד ממוגבלות פיזית בתנועות הצוואר, הגב והרגליים וממצב נפשי קשה ואיכות חייו נפגעה. התובע הצהיר כי אושרו לו 62 ימי אי כושר מיום 25.3.07 ועד ליום 16.3.08 ולמעשה לא יכול היה לעבוד משך שנה שלמה.

מתעודות המחלה שצורפו עלה כי לתובע אושרו 351 ימי מחלה.