מוחמד עלי נ' ראיד סלימאן

החלטה

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין מיום 3.6.10 לפיו חוייב המבקש לשלם סכומים שונים לכל אחד מהמשיבים והבקשה מוגשת בעקבות ערעור שהגיש המבקש לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ביום 15.7.10.

2.המבקש טוען בבקשתו בלשון משתלחת כלפי ביה"ד לגבי טעויות שלשיטתו נפלו בפסק הדין המקימות סיכויים טובים לקבלת הערעור ובאופן כללי נטען כי במידה וביצועו של פסק הדין לא יעוכב, ייגרם לו נזק בלתי ניתן לתיקון ויפגע בו כלכלית בצורה חמורה.

3.המבקש רושם בסעיף 3א לבקשתו כי בית דין זה פסק "...בחוסר הבנה בסיסי של הסוגיה שעמדה על הפרק, בחוסר הבנה של עובדות בשטח...".

בסעיף 3ג לבקשה טוען המבקש כנגד ביה"ד "כי ביה"ד קמא הנכבד נקט בעמדה סובייקטיבית גרידא ונמנע מעשיית צדק בעניין...".

בסעיף 3ד לבקשה טוען המבקש כנגד ביה"ד כי ביה"ד "...התקשה בהבנת הנקרא בכתבי הטענות ובניתוח טענות וראיות שהוצגו בפניו או הערכת מצב דברים שאדם סביר מן היישוב היה מעריך אותם בצורה יותר הגיונית ומקובלת על הדעת...".

בסעיף 4ז לבקשה נטען כנגד בית דין זה כי הוא קבע באופן אבסורדי ללא שום נימוק מקובל על הדעת.

4.בתגובת ב"כ המשיבים נטען, כי אין מקום להיעתר לבקשה, מה גם שמדובר בפסק דין שהומצא למבקש ביום 13.6.10, בעוד שהערעור עצמו הוגש לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים רק ביום 15.7.10.

ב"כ המשיבים צירף לתגובתו אישור מסירה מיום 13.6.10 לפיו לטענתו ניתן ללמוד כי פסק הדין הומצא למבקש במועד הנ"ל.

דיון והכרעה

5.כלל יסודי הוא, כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו, בעוד אשר עיכוב ביצוע פסק הדין הוא בבחינת החריג לכלל.

6.ביחס לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, פסק בית הדין הארצי לעבודה בבש"א 1360/02 אחים עובדיה שרותי נקיון ושמירה בע"מ נ' עבד אלמועטי עמאש, עבודה ארצי כרך לג (39) 33, כדלקמן:

"עיכוב ביצועו של פסק דין כספי מותנה, בדרך כלל, בהתקיים שלושה תנאים, שעל מבקש העיכוב לבססם. תנאי מוקדם הוא, קיומה של תשתית עובדתית, מוצקה, אמינה ומקפת באשר לאופיים, לטיבם ולמידתם של הנזקים העלולים להיגרם לחייב במימוש הנכסים, ולהעדר יכולת כספית לפרוע את החוב בלא לממשם. בנוסף, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים ועיקרם בכך שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד ושהערכת הנזק היחסי שייגרם למערער-המבקש, ממתן הצו או אי נתינתו, גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה".

7.וכך פסק בית המשפט העליון בסוגיה זו:

"בכל הנוגע להחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, קובע הכלל הרחב כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" וכי רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות, כי באם לא יעוכב פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש...

הרי שכידוע, רק "בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת" יעכב בית המשפט את ביצועו של פסק דין לקיום חוב כספי" (ראה: רע"א 2050/06 יהושע ולדהורן נ' שלמה נרקיס (טרם פורסם, ניתן ביום 9/10/07).

8.במקרה שלפני, דין הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 3.6.10 להידחות, וזאת, מבלי שאכנס לסיכויי הערעור, ומשום שלא מצאתי במקרה זה נסיבות חריגות בעלות חומרה מיוחדת, המצריכות חריגה מהכלל, לפיו, הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין.

9.כמו כן, המבקש לא הציג לפני כל ראיה שהיא בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים, ממנה ניתן להסיק כי, במידה והוא יזכה בערעור, הוא לא יוכל לגבות מהמשיבים בחזרה את כספו.

10.נזכיר כי, חשש בלבד, המתבסס על מצבו הקשה של אדם מבחינה כלכלית או חוסר יציבות תעסוקתית, אין בהם בלבד, גם אם הוכחו - כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראה: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם פ"ד נו (4) 178; רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל אהובה, (טרם פורסם, ניתן ביום 19/11/2000)), מה גם שהמבקש לא מעלה כל טענה כזו כנגד המשיבים.