מוחמד עלי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני שתי בקשות: בקשת המדינה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 ובקשת המשיב/מבקש, לביטול הפסילה המנהלית, על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה.

ביום 1.9.13, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה ת.ד. 389016/13, כאשר בהמשך, הוגשו כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין נהיגה בקלות ראש, בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים וכן הוגשה הבקשה שבפני, כאשר המשיב, מצידו, הגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית.

ביום 28.10.13, טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזרה על האמור בבקשה וטענה כי מדובר בנהיגה פרועה, שמלווה בעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים וגרם תאונת דרכים, כל זאת, כאשר בגופו של המשיב נמצאה כמות אלכוהול גבוהה ומסוכנת של 570 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

ב"כ המבקשת טענה כי בנסיבות אלה, נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המשיב ולכן, יש לדחות בקשת ההגנה לביטול הפסילה המנהלית ולהורות על הארכת הפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב.

ב"כ המשיב, מצידו, טען כי אין מקום להארכת הפסילה ויש להחזיר למשיב את רישיונו לאלתר, שכן, המשיב נוהג משנת 2006, ללא כל הרשעה קודמת והדבר מעיד על היותו אדם נורמטיבי, שאינו מהווה סיכון לעוברי הדרך.

לטענת ב" המשיב, המשיב נהג במקום חבר אחר, שאמור היה לנהוג ובכך טעה, אך התאונה נגרמה בשל אשם תורם משמעותי של הרוכב המעורב.

ב"כ המשיב טען כי המשיב זקוק לרישיון הנהיגה שלו, שכן הוא עצמאי ומסייע להוריו המבוגרים.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשות אלה: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 31.8.13, בשעה 23:30 לערך, נהג המשיב ברכב בתל אביב, ברחוב לה גוורדיה, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו בסמוך לבית מספר 15, פגע ברוכב אופנוע, יגאל דוד ישראל, שנסע לפניו והעיפו לכביש.