מוחמד עבד אללה שאוויש נ' הקסטודיה די טרה סנטה

החלטה

בקשה לסעד זמני למניעת פעולה מצד המשיבה במחסן, הנמצא בעיר העתיקה בירושלים, מצפון לאיזור המכונה חיש שוויש, מתחת לבנין הכולל שתי קומות, ואשר מקביל לרחוב ח'אן אלזית (להלן – המחסן).

רקע

1.לטענת המבקש, אשר הינו הקדש איסלמי פרטי, מדובר במחסן שבבעלותו. במחסן מתגורר דייר, אשר שכר את המחסן מן המבקש ואף שיפץ אותו (להלן – הדייר).

2.המשיבה מכחישה את טענת המבקש בדבר בעלותו במחסן. לטענתה, המחסן בבעלותה שלה, ומכוח כך אף תבעה לפני שנים את פינויו של אותו דייר בבית משפט. תביעה זו התקבלה במסגרת תיק ע"א (ירושלים) 11030/07, ומכוח כך מתנהלים כעת הליכי הוצל"פ נגד הדייר, אשר בשם זכויותיו באה המבקשת. טוענת המשיבה כי המבקש מנסה לעקוף את הוראת בית המשפט בעניינו של הדייר, ולכך אין להעתר.

3.טענת המבקש היא, מאידך, כי מאחר שהוא לא היה צד להליכי הפינוי שננקטו כנגד הדייר ואחרים, הוא איננו כפוף לקביעות שנעשו במסגרתה. משכך, עתה דורש הוא מן המשיבה לשמר את המצב הקיים בשטח, ולא לפנות את הדייר מן המחסן, עד אשר תתברר תובענתו, בגדרה טוען הוא לבעלותו במחסן.

4.המשיבה מטבע הדברים מתנגדת לכך. היא מסבירה כי מדובר למעשה בבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, לאחר שזכתה בפסק דין מול הדייר, המזכה אותה לפנותו. הפינוי קבוע ליום 22.3.10, והמבקש ניסה לסכלו על דרך בקשה במעמד צד אחד, שלא כדין. לטענת המשיבה, לאחר שניהלה הליך מול הדייר היא זכאית להנות מפירותיו ולפנותו מן המחסן.

דיון

5.עמדת המשיבה מקובלת עליי. המבקש לא הראה על כל אינטרס לגיטימי משל עצמו עליו מבקש הוא להגן בסעד הזמני המבוקש, ולא הראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כהוא זה. עניינו של הדייר ככזה איננו עוד בר הגנה משהתקבלה תביעת הפינוי נגדו. טענתו של המבקש, כי הוא חושש שמא ייתבע בידי הדייר היא טענה כספית גרידא, אשר איננה מצדיקה בנסיבות הענין סעד זמני.

6.יתר על כן, מסתבר כי מנהל המבקש היה מודע להליך שהתנהל בין הדייר לבין המשיבה, ואף העיד בו. אינני רואה לנכון לנתח כאן את משמעות הדבר עבור המבקש כמעשה בית דין, אך וודאי שנתון זה משליך על זכותו של המבקש לסעד זמני: המבקש היה מודע מזה זמן לטענות המשיבה לבעלות בנכס. למרות זאת, תובענת המבקש, ובה בקשתו להצהרה כנגד המשיבה בדבר זכותו במחסן, הוגשה אך עתה. בנסיבות אלו לוקה התנהלותו בשיהוי ניכר. לא אוסיף ואקבע אם מדובר אף בחוסר תום לב, משום שהדברים לא התבררו די צורכם, ומכל מקום, ברור שאין הצדקה לצו הזמני המבוקש.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לצו המניעה הזמני.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום, ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: