מוחמד נ' קדוש

פסק-דין

מבוא

בפניי תביעה, שעילתה שטרית, על סך 7,000 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע בגין שטר שזמן פירעונו 28.2.10 ואשר חולל במועד הצגתו לפירעון (להלן - השיק נשוא תיק ההוצל"פ).

תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהוגשה כנגד הנתבע ושני חייבים נוספים ללשכת ההוצאה לפועל בעכו. בעקבות התנגדות שהגיש הנתבע - גם אם באיחור ניכר - הנסמכת על טענת זיוף, ניתנה רשות להתגונן והתיק הועבר לסדר דין מהיר ביום 8.2.12.

התיק הועבר לטיפולי כשנה לאחר מכן ביום 27.1.13.

תמצית טענות התובע

התובע, העוסק בהמרת מטבע וניכיון שיקים, טען כי באוקטובר 2009 סיחר לו החייב מספר 3 בתיק ההוצאה לפועל, עבדאללה שלש, שיק על סך 7,000 ₪ שנמשך מחשבונו של בנו של הנתבע בבנק דיסקונט (להלן- השיק המקורי). התובע טוען כי לאחר חילולו של השיק המקורי נפגש עם הנתבע וזה החליף את השיק המקורי בשני שיקים של 3,500 ₪ כל אחד, המשוכים גם הם מחשבון בנו של הנתבע. לאחר ששני השיקים הנ"ל חוללו גם הם, התובע טוען כי נפגש עם הנתבע פעם נוספת על מנת לקבל פדיונם. לטענת התובע, הנתבע מסר לו באותו מעמד את השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל על סך 7,000 ₪ שנמשך מחשבונה של חברה ששמה "עוגיות רונשי בע"מ". התובע מתאר כי באותו מעמד סרב לקבל את השיק מאחר ואותה חברה הייתה מוכרת לו מתיק הוצל"פ אחר בו לא הצליח להיפרע ממנה, וכי הודיע לנתבע כי יהיה מוכן לקבל את השיק רק אם הנתבע יהיה אחראי אישית לפירעונו. נטען כי הנתבע מילא באותו מעמד את שמו כנפרע בחזית השיק ובחלקו האחורי רשם את שמו ומספר תעודת הזהות שלו. במועד מאוחר יותר ביקש התובע גם מעבדאללה שלש שיהיה אחראי לפירעון השיק ועל כן גם זה חתם על מצידו האחורי של השטר. לטענת התובע, לאחר שקיבל את השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל מהנתבע החזיר לו את שני השיקים על סך 3,500 ₪ כל אחד. לאחר שגם השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל חולל בהעדר כיסוי מספיק - הוגש הוא לביצוע.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע בתצהירים שהוגשו מטעמו מכחיש מכל וכל את השתלשלות האירועים הנטענת על ידי התובע. הנתבע טוען כי מעולם לא פגש בתובע עובר לדיון המשפטי וכי כל המסכת העובדתית המצוינת בכתבי הטענות מטעם התובע לא התקיימה מעולם. הנתבע טוען כי רישום שמו על גבי השיק כנפרע ו/או כמסב הינו זיוף וכי רישום שמו נעשה שלא על ידו, לא בידיעתו ולא על דעתו. הנתבע מאשר כי מסר לעבדאללה שלש את השיק המקורי, שחולל, ולאחריו מסר לידיו שני שיקים על סך 3,500 ₪ כל אחד. משסורבו שני שיקים אלה טוען הנתבע כי נפגש עם עבדאללה וסיפק לו סחורה בשווי העולה על שווי השיקים ולכן קיבל חזרה לידיו את השיקים המתוארים. עוד טוען הנתבע כי הוא אינו יודע באילו נסיבות נמשך השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל וכי החברה המצוינת באותו שיק אינה חברה שבבעלותו אלא כי בבעלותו חברה בעלת שם דומה בלבד. משכך, טוען הנתבע כי דין התביעה כנגדו להידחות.

הכרעה

בתיק התקיימו ביום 1.5.13 ישיבה מקדמית בעקבותיה הודיע התובע כי הוא אינו מעוניין להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו.

ביום 24.6.13 ישיבת הוכחות בסיומה נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה ונקבע כי פסק הדין יינתן ויישלח בדואר.

לאחר מועד דיון ההוכחות הסתבר כי התובע לא שילם מחצית שנייה של אגרה ועל כן הוא נדרש לעשות כן בטרם יובא התיק למתן פסק דין וזאת חרף האמור בפרוטוקול (החלטה בפתקית מיום 24.6.13).

מבירור נוסף שנערך ביום 6.11.13 הסתבר כי בין לבין התובע אכן שילם את המחצית השנייה של האגרה והתיק הובא לאלתר למתן פסק דין.

לאחר עיון בכתבי הטענות וביתר המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, שמיעת עדויות הצדדים וסיכומיהם שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנסיבות העניין ועל כן דין התביעה להידחות.

בהתחשב בסכום התביעה ובסדר הדין לפיו מתברר ההליך - הנימוקים יובאו בצורה תמציתית.

טענת זיוף חתימה על גבי שטר - הפן המשפטי

נוכח הרציונל העומד ביסוד דיני השטרות והחזקות הקבועות בדין בעניינם, דוגמת חזקת התמורה, הרי שביחס למרבית ההגנות כנגד שטר מוטל נטל ההוכחה על הנתבע. טענת הזיוף הינה חריג לכך. ההלכה הפסוקה מורה מימים ימימה כי החתימה על שטר הינה חלק מעילת התביעה ועל כן כאשר נתבע מכחיש את חתימתו על גבי השטר הרי שהנטל להוכיחה הוא על התובע והדברים ברורים וידועים (ר' לדוגמא ע"א (מחוזי תל אביב) 673/95 לוגסי נ' מרגלית חן (1991) בע"מ (בכינוס נכסים), פורסם בנבו (1997).

בע"א 5293/90 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 (1993) קבע בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח שחתימה כלשהיא היא אכן חתימתו של פלוני: הראשונה - עדות ישירה, דהיינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אמיתית תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית - על ידי עדות של מי שמכיר היטב את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתה במסמך השנוי במחלוקת. עוד מתייחס בית המשפט העליון באותה הלכה להיעזרות בחוות דעת גרפולוגית כאמצעי מותר, ולעיתים אף רצוי, הגם שחוות דעת כאמור - גם אם מוצגת - הינה ראיה נוספת שבית המשפט קובע את משקלה בהכרעתו. בענייננו כאמור, לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית ועל כן בחינת עמידת התובע בנטל ההוכחה לעניין אותנטיות החתימה תיעשה על פי החלופות שנקבעו לעניין זה בפסק דין שאול רחמים.

מן הכלל אל הפרט