מוחמד נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערר על החלטת כב' השופט אנושי שניתנה ביום 3.5.11 במסגרתה נדחתה בקשת ב"כ העורר להורות על קיצור תקופת איסור שימוש מינהלי ברכב על פי סעיף 57 לפקודת התעבורה.

ב"כ העורר מציין כי בעל הרכב לגביו ניתנה הודעת איסור השימוש, לא היה במקום ביצוע העבירה, הוא זה שהתיק לבן-דודו שימוש ברכב, לבן-הדוד יש רישיון נהיגה. מדובר בשעות היום כאשר נתן את הרכב ולא בשעות ערב שאז צריך להזהיר נהג מנהיגה לאחר שימוש במשקאות משכרים. עוד נטען כי שימוע לבעל הרכב לא נערך בתוך התקופה הכתובה בחוק, קרי בתוך 3 ימים מיום שהרכב נעצר אלא כעבור 5 ימים. עוד נטען, כי השוטר לקח את הרכב ואיחסן אותו במגרש ולא שאל לדעת הבעלים היכן לאחסן את הרכב. עוד נטען, כי למבצע העבירה בן-דוד הבעלים הוחזר רישיון הנהיגה. עוד נטען, כי בנסיבותיו האישיות של העורר, טיפולו באח נכה, נלמד הלקח במעבר 23 יום.

ב"כ המשיבה מפנה להחלטת בית משפט קמא וטוענת כי ההחלטה מפורשת, ברורה, מתייחסת לכל טיעוני ב"כ העורר ואין מקום להתערב.

לגופו של עניין, דין הערר להידחות.

כל הטענות שנטענו בפני נטענו בבית משפט קמא. כב' השופט אנושי סקר את כל הטענות שהועלו בפני, התייחס לחומר הראיות שהוצג לו ונתן החלטה מנומקת וסדורה.

בעמ' 2 להחלטה מנתח כב' השופט אנושי הראיות שעמדו בפניו ומגיע למסקנה שלפני קצין המשטרה היו די ראיות לכך כי הבן-דוד ביצע העבירה המיוחסת לו – התרת נהיגה לבלתי מורשה, עבירה המצדיקה נקיטת האמצעים בו נקט קצין המשטרה לעניין איסור השימוש.

כך נתן דעתו בית משפט קמא לעובדה שהמשטרה ציוותה על העברת הרכב ממקום עצירתו לאחסון בטוח. בעל הרכב יש לציין לא הגיע בעצמו למקום העיכוב ולא ביקש להסיע את הרכב בעצמו.

אני מסכימה עם דברי בית משפט קמא כי אם היו השוטרים מותירים את ההרכב במקום, הייתה חשופה משטרת ישראל לתביעת נזיקין אם היה נגרם נזק לרכב באיזה צורה שהיא.

על פי סעיף 57(ב) לא עומדת לעורר במקרה זה טענה ואני מסכימה עם כל שאמר כב' השופט אנושי בעמודים 4 ו-5 להחלטתו. נוכח כך, מצאתי כי לא נפלה טעות בהחלטה ואין מקום להתערב בה.

הערר נדחה.

ההשבתה היא מיום 22.4.11.

ניתן והודע היום י"א אייר תשע"א, 15/05/2011 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: