מוחמד נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 29.4.12, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו הסעת נוסעים מעל למותר ביותו נהג חדש.

המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו למרות שהרכב רשום על שמו, הרי הוא שייך לאחיו הנכה ורק מסיבה "כזו או אחרת" לא נרשם הרכב על שמו. הסנגור טען כי הרכב נחוץ לאח והוסיף וטען טענות בדבר פגיעה בזכות הקניין.

ייאמר מיד כי לא מצאתי ממש בטענות אלה. אם קיימת טענה כי הבעלים בפעול של הרכב אינו הבעלים הרשום, יש לבסס את הטענה ולא להסתפק בטענה כללית "כזו או אחרת". בעניין זה חובה היה על הבעלים להגיש תצהיר, לטעון לבעלות ברכב ולהסביר מדוע לא נרשם הרכב על שמו.

אף הטענות בדבר פגיעה בקניין אינן רלוונטיות למקרה דנן בו מדובר באיסור שימוש לתקופה קצובה ומוגבלת, שלא כמו במקרים עליהם ביקש הסנגור להסתמך.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן בו הנהג הוא הבעלים הרשום, וכאשר אין כל בקשה למעשה מצד הבעלים הנטען ופירוט פעולות שעשה למניעת העבירה.

יחד עם זאת, סעיף 57ב(ג) מאפשר התערבות בהחלטת הקצין גם במקרים אחרים מאלה שבחוק, לפי שיקול דעת בית המשפט.

במקרה דנן סבורני כי נסיבות העבירה אינן מן החמורות. איסור הסעת יותר משני נוסעים בידי נהג חדש צעיר נועד למנוע השפעה חברתית על הנהג לנהוג שלא על פי החוק או על מנת להרשים את חבריו. העבירה אופיינית לצעירים היוצאים לבילוי בשעות ערב, וכבר הבעתי דעתי כי כאשר מדובר בנסיבות אחרות ניתן להקל עם הנהג.

במקרה דנן מדובר בנסיעה בשעות הבוקר בלוויית בני משפחתו של המבקש והסיכון כי כתוצאה מהסעת נוסעים אלה יתפתה הנהג חנהיגה מסוכנת נמוך יותר.

בנסיבות אלה, ראיתי לנכון להורות על קיצור תקופת איסור השימוש ברכב והעמדתה על 21 יום בלבד.

אשר על כן, ניתן לחהיז רלמבקש את רכבו בחלוף 21 יום מתפיסתו או מסירתו למגרש האחסון.

ניתנה היום, א' סיון תשע"ב, 22 מאי 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: