מוחמד נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על חומרת עונש.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים בבטחה חצייה במעבר חצייה ונהיגה בקלות ראש, עבירות על פי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה. להוראות החיקוק הללו צורפה הוראת חיקוק על פי סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה שעניינה חבלה של ממש. כמו כן, הורשע בעבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף.

המערער הודה בכתב האישום ככתבו וכלשונו. קרי, המערער הודה כי להולך הרגל נגרמו חבלות של ממש שהינן שבר באף ותפרים במצח.

בישיבת הטיעונים לעונש הופתע המערער לגלות כי המתלונן ואשתו הגיעו לבימ"ש. במהלך ישיבה זו התיר סגן נשיא כבוד השופט ויטלסון הגשת תעודה רפואית אשר שינתה את המצב העובדתי מקצה לקצה. קרי, נקבע כי חבלות מהן סבל הולך הרגל היו חמורות בהרבה מאלה אשר תוארו בכתב האישום.

על יסוד זה קבע השופט הנכבד כי הולך הרגל הפך להיות שבר כלי ונכה. קביעה זו בצירוף נסיבות התאונה עצמה ועברו של המערער הוליכו את השופט הנכבד לגזר דין הכולל רכיב של 30 חודשים פסילת רישיון נהיגה בפועל .

בא כח המערער מכוון את טיעוניו כלפי השינוי המהותי שחל בתשתית העובדתית במהלך הטיעונים לעונש . כמו כן, הוסיף בא כח המערער כי גם אם היה רשאי בימ"ש לנהוג כן, עדיין התמונה העובדתית כלל וכלל לא ברורה.

בא כח המשיבה סברה כי בדין נהג בימ"ש קמא וכי העונש אותו קיבל המערער הוא העונש הנכון והראוי בנסיבות.

בראש הדברים יש לציין כי בימ"ש קמא רשאי היה גם בשלב הטיעונים לעונש לסטות מהתמונה העובדתית אשר תוארה בכתב האישום, ובלבד שניתנה למערער הזכות והאפשרות להתגונן.

עם זאת, הפכתי והפכתי בתעודות הרפואיות שהוגשו לי ולצערי, עלי לקבוע כי התמונה העובדתית מעורפלת במקצת. שיתפתי בהרהוריי את הצדדים ואף שקלתי לדחות הדיון על מנת לקבל תמונה ברורה יותר.

מהתיעוד הרפואי המונח בפניי עולה כי פרט לשבר באף ולתפרים במצח שאינם שנויים במחלוקת, יש התייחסות ל"שינויים ניווניים" בעמוד השדרה הצווארי. כמו כן, בצילום MRI הודגמה פגיעה בחוט השדרה "אך ללא ממצא המצריך התערבות כירורגית דחופה". הולך הרגל מתהלך עם עזרה. בפרק ההמלצות יש המלצה לשיקום מוטורי.

הנה כי כן, יש יד ורגל לטענה כי הולך הרגל נפגע בצורה קשה יותר מזו המתוארת בכתב האישום. אך בה בעת יש לומר כי לא ברור האם מדובר בנכות קבועה או שמא מדובר בתיאור מצב זמני.

נתתי דעתי להרשעותיו הקודמות של המערער, נהג חדש אשר הספיק לצבור לחובתו בפרק זמן קצר, פרט לעבירות טכניות, גם עבירות של אי ציות לתמרור עצור בשתי הזדמנויות שונות וביצוע פניית פרסה שלא כחוק.

לאחר שאיזנתי אלה מול אלה, החלטתי להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא בכך שתקופת הפסילה בפועל תעמוד על 15 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם.

לקראת חתימת פסק הדין, ציין בא כח המערער כי זה היה נתון בפסילה מנהלית של 60 יום אשר לא הובאה כלל במניין, לא בבית המשפט קמא ולא בפניי. מוטב שהצדדים יגישו בקשה מוסכמת בנקודה זו.

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תש"ע, 06/09/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קפאח, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: