מוחמד חלו נ' מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר העומד על 24 חודשים שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) בת"פ 40356-02-16 מיום 13.2.2018, וזאת עד להכרעה בערעור.

רקע

1. המבקש הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של הברחה, מרמה בנסיבות מחמירות, מרמה, וסיוע לאיסור הלבנת הון. על פי המתואר בכתב האישום, פעל המבקש, יחד עם אחרים (להלן: השותפים), חלקם הואשמו בכתבי אישום נפרדים, ויחד עם אדם נוסף (להלן: דלאל) להברחת טבק לנרגילות בכמות כוללת של 46 טון ממפעל ירדני לישראל על מנת להפיצו, במצג שווא כאילו הטבק נועד לייצוא. זאת, על מנת להתחמק מתשלום מס לפי דיני המכס על ייבוא הטבק. על פי כתב האישום, המבקש הוא סוחר טבק, אשר פעל יחד עם השותפים ודלאל לייבוא הטבק. לאחר ייבוא הטבק, מרביתו הועבר לידי המבקש, שרכש אותו ודאג לעיבודו ולהפצתו בישראל ובשטחים מבלי לדווח על כך לרשויות. הרווחים שהופקו כתוצאה ממכירת הטבק בישראל ובשטחים התחלקו בין השותפים. סך כל מס הקניה ומס הערך המוסף בו חבו השותפים ודלאל בגין יבוא הטבק, ואשר התחמקו מלשלמו באמצעות המרמה המתוארת, עומד על 16,151,293 ש"ח.

           במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי יתוקן כתב האישום כאמור, והמבקש יודה בעובדותיו ויורשע על פיהן. עוד סוכם, כי 600,000 ש"ח מהתפוסים המצויים בידי המשיבה יחולטו. לבד מהאמור, לא היה הסדר לענין העונש.

2. להשלמת התמונה יצוין כי כתב האישום הוגש תחילה כנגד המבקש וכנגד דלאל במשותף, אולם תוקן באופן נפרד כלפי כל אחד מהם במסגרת הסדרי הטיעון עם השניים. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע דלאל, עובר לזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הועברה החברה בה השתמשו השותפים לייבוא הטבק לשמו של דלאל, במטרה להסתיר את הבעלות האמתית בחברה. בטרם העברת הבעלות בחברה סיכם אחד השותפים עם דלאל כי דלאל יפעל בהתאם להוראות שיקבל, ומאותו מועד שימש דלאל בפועל כשכיר לצורך ביצוע הוראות בכל הנוגע לפעילות החברה ורישום במסמכיה, וקיבל על כך שכר חודשי קבוע.

           דלאל הורשע כאמור, עוד בטרם נגזר דינו של המבקש, במסגרת הסדר טיעון "סגור", אשר כובד על ידי בית המשפט המחוזי, בגדרו הושתו על דלאל, בין היתר, 11 חודשי מאסר בפועל.

3. ביום 13.2.2018 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט המחוזי עמד על החומרה הרבה המאפיינת את מעשי המבקש שגזל כספים מהקופה הציבורית, ופגע במשק ובאינטרס הציבורי של נשיאה שוויונית בנטל המס. כן עמד בית המשפט על היקף המרמה, התחכום הרב בביצוע העבירות – בו לקח המבקש חלק משמעותי, והתקופה הארוכה בה בוצעו העבירות, וציין כי המבקש ביצע את העבירות מתוך בצע כסף, ולא מתוך מצוקה כלכלית. עוד התייחס בית המשפט המחוזי למעורבים הנוספים בפרשה וקבע כי חלקו של המבקש בפרשה משמעותי מאוד, והוא אחד הנשכרים העיקריים מהפשע ואחד הנהנים העיקריים מהרווחים שהופקו. בשים לב לטעמים אלו, ובהתייחס לפסיקה הנוהגת, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם עבור כלל העבירות נע בין 40-18 חודשי מאסר בפועל וקנס שנע בין 300,000 ש"ח ל-1,000,000 ש"ח. בגזירת העונש התחשב בית המשפט המחוזי בהודאתו של המבקש, בסכום שחולט בהתאם להסדר הטיעון, בעברו הפלילי של המבקש ובהתרשמותו של שירות המבחן – לפיה המבקש מקבל אחריות מזערית בלבד למעשיו, ומתקשה להתבונן באופן ביקורתי על דפוסי התנהלותו – בעקבותיה לא ניתנה המלצה טיפולית. בית המשפט ציין כי על פי ההלכה העבירות בהן הורשע המבקש מחייבות ענישה מחמירה, תוך מתן בכורה לשיקולי הרתעה על פני נסיבותיו האישות של המבקש. לבסוף, נגזרו על המבקש העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; קנס בסך 500,000 ש"ח או 12 חודשי מאסר תמורתו; וחילוט סך של 600,000 ש"ח מהתפוסים המצויים בידי המשיבה.

4. ביום 4.3.2018 הגיש המבקש ערעור המופנה כנגד גזר הדין, ולצדו הבקשה דנן. ביום 8.3.2018 התקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, לאחריו הוריתי כי עונש המאסר שהושת על המבקש יעוכב עד להחלטה אחרת.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע