מוחמד ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון הגליל המרכזי

החלטה

הבקשה :

1.לפניי בקשה שהוגשה ביום 15.11.12, להארכת מועד להגשת הודעת ערעור על גזר הדין שניתן ביום 17.2.08, על ידי בית המשפט השלום בעכו (כב' השופטת בנר) בת.פ. 1871/02 (להלן פסק הדין קמא).

2.בבימ"ש קמא הואשם הנאשם, ביחד עם שניים אחרים (שאחד מהם נמחק מכתב האישום), בשני אישומים, בגין אי קיום צווי בימ"ש הנוגעים למקרקעין (עליהם נבנו סככות ובוצעו עבודות בניה נוספות) ובשימוש במקרקעין ללא היתר.

בבימ"ש קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון, כדלקמן (ההדגשה אינה במקור):

"יודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית וכל אחד מהם יורשע והעונש שיוטל על שניהם ביחד, באופן שכל אחד ישלם מחצית, יהיה:

קנס כולל כפל שווי שלא יעלה על 150,000 ₪ ולא יפחת מ- 120,000 ₪.

אנו משאירים לשיקול דעת ביהמ"ש את קביעת כפל האגרה או אגרה כאשר אנו מסכימים כי האגרה היא בסך 72,151 ₪.

צו הריסה וצו איסור שימוש לשיקול דעת ביהמ"ש וחתימה על התחייבות".

בגזר הדין אימץ בימ"ש קמא את הסדר הטיעון ובכלל העונשים שגזר עליה, קבע, לענייננו, כדלקמן:

"כמו כן אני מחייבת את כל אחד מהנאשמים בתשלום כפל אגרת בנייה בסך שיוערך על ידי הוועדה".

טענות המבקשים :

3.בבקשה להארכת המועד טוענים המבקשים, כי ברצונם לערער אך ורק על החיוב הכפול בכפל אגרה, היינו - על כך שעל כל אחד מהם, לחוד, הוטל חיוב בכפל אגרה, כך שלמעשה, ישולם למשיבה סכום המהווה פי ארבעה מהאגרה. לטענתם, על פי הוראת סעיף 218 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 (להלן: "החוק"), ניתן להטיל, על כל בניה, רק כפל אגרה ולא פעמיים כפל וכי בהטילו פעמיים כפל אגרה, חרג בימ"ש קמא מסמכותו.

עוד נטען, כי עם מתן גזר הדין פנו המבקשים למשיבה לשם הסדרת תשלום כפל האגרה והוצאו להם שוברים לתשלום אחד של כפל האגרה (ולא תשלום כפול) וכי המשיבה לא תעמוד על תשלום כפול. רק סמוך לתחילת 2012 העלתה המשיבה, לראשונה, דרישה לתשלום כפול של כפל האגרה. ב"כ המבקשים פנה בענין זה ליועץ המשפטי של המשיבה ורק כשלושה שבועות לפני הגשת הבקשה הודעה להם תשובתו הסופית, לפיה המשיבה תעמוד על תשלום כפול של כפל האגרה ולפיכך הוגש הערעור.

4.אציין כי המבקשים פנו אל בימ"ש קמא לשם הבהרת גזר הדין, אולם בקשתם נדחתה בשל כך שהיא הוגשה באיחור, ללא שבימ"ש קמא נדרש לגופן של טענות המבקשים.

טענות המשיבה :

5.המשיבה טוענת כי גזר הדין ניתן בסמכות, כי אין לפקידי המשיבה סמכות ליתן פרשנות לגזר הדין וכי לאור כך ואף לאור משך האיחור אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור.

המשיבה אינה מכחישה קיומם של מגעים בין הצדדים לשם הבהרת השאלה אם חייבים המבקשים בתשלום כפול של כפל האגרה אולם טוענת, שעמדתה היתה כי גזר הדין ברור והוא מטיל חיוב כפול של כפל האגרה וכי אם היה ספק למבקשים בדבר פרשנותו של גזר הדין, הרי החלטת בימ"ש קמא אשר ניתנה בחודש אפריל 2012 ואשר דחתה בקשתם להבהרתו הסירה ספק זה.

עוד טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, לאור כך שסעיף 218 לחוק נוקט לשון "נשפט", היינו – לשון יחיד וכי משמעות הדבר הינה כי ניתן להטיל על כל נשפט, בנפרד, כפל אגרה.

דיון :