מוחמד בן עבד אלפתאח חאג' יחיא נ' מדינת ישראל

           לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת מ' גרינברג) מיום 6.7.2017 להעביר את הדיון  בת"פ 1583-05-17 למותב אחר.

רקע

1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שונות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. ביום 22.6.2017 התקיים דיון גישור בין הצדדים. הליך הגישור לא צלח, אך בסוף הדיון הודה המערער בעבירות שיוחסו לו שלא במסגרת הסדר טיעון. בתום דברים אלה החליט המותב לקבוע דיון לטיעונים לעונש בפניו. בתגובה להחלטה זו המשיבה ביקשה שהדיון יועבר למותב אחר לשם שמיעת הטיעונים לעונש. זאת משום שהמותב ניהל את הליך הגישור ובמסגרת זו, לטענת המשיבה, הביע דעתו על טיבן של העבירות המיוחסות למערער ועל סוגיות הקשורות למתחם הענישה הראוי. הבקשה להחלפת המותב נדחתה על ידי בית המשפט קמא (החלטה מיום 22.6.2017). ביום 27.6.2017 הגישה המשיבה בקשה חוזרת באותו עניין. בית המשפט קמא נעתר לבקשה זו וקבע שהמשך הדיון בתיק יישמע בפני מותב אחר (החלטה מיום 6.7.2017). זאת על אף שקבע שהבקשה לא הוגשה על פי סדרי הדין הקבועים בחוק.

           על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

2. המערער הכיר בכך שבמקרים כמו המקרה דנן – בהם המותב שימש כמגשר במסגרת דיון מקדמי – יש על פי רוב חובה להעביר את המשך הדיון בתיק למותב אחר, אולם לשיטתו במקרה זה יש לנהוג אחרת עקב טעמים פרוצדורליים. המערער טען כי יש לראות בבקשת המשיבה להעביר את הדיון למותב אחר כבקשה לפסלות שופט, ועל כן זו כפופה להוראות החוק הרלוונטיות במקרים אלה. בהמשך לכך המערער טען שהבקשה החוזרת מטעם המשיבה לא הוגשה בהתאם לסדרי הדין הקבועים בחוק, ועל כן יש לראות את החלטת המותב מיום 22.6.2017 – שלא להעביר את הדיון למותב אחר – כחלוטה. לשיטת המערער במקרה זה לא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מסדרי הדין הקיימים והפיכתה של החלטה חלוטה. לסיום המערער טען שלמרות שבהחלטה מיום 6.7.2017 נכתב לכאורה כי הוא נתן את הסכמתו לבקשת המשיבה להעברת הדיון, הרי שזו מעולם לא ניתנה ושאף מטעם זה יש לקבל את הערעור.

3. בתגובתה חזרה המשיבה על טענותיה כפי שפורטו בבקשה החוזרת מיום 27.6.2017. טענתה המרכזית של המשיבה היא שבמקרים בהם המותב היה מעורב בהליך גישור בין הצדדים, קיימת חזקה חלוטה המחייבת את פסלותו והעברת המשך הדיון למותב אחר. לשיטת המשיבה הבקשה החוזרת הוגשה טרם חלפו חמישה ימים ממועד ההחלטה הראשונה, פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת ערעור על החלטת פסלות שופט (סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), ועל כן זו כלל לא הייתה חלוטה. לחלופין המשיבה טענה כי אף אם קיימים פגמים פרוצדוראליים מסוימים באופן בו הוגשה הבקשה החוזרת, והתקבלה החלטת בית המשפט קמא בעקבות כך, הרי שבמקרה זה יש טעם ראוי להתיר סטייה מכללים אלה. זאת נוכח החזקה החלוטה הקיימת לשיטתה במקרים כגון דא בכלל והתבטאויותיו של המותב במסגרת הליך הגישור לעניין מתחם הענישה בפרט.

דיון

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. בקשתה של המשיבה להחלפת המותב הוגשה בהסתמך על סעיף 143א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי בו נקבע כי: