מוחמד אדעיס נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרכב השופטים: ר' יעקובי; מ' בר-עם; ו-א' רון), בע"פ 58368-07-17, מיום 4.12.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון), בת"פ 1892-09-13, מיום 25.7.2017.

2. ביום 5.1.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 24.5.2017, לאחר ניהול משפט הוכחות, הורשע המבקש בבית משפט השלום בירושלים, בביצוע 70 עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: החוק); וכן, 70 עבירות של פעולה במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(3) ו-117(ב)(8), בנסיבות סעיף 117(ב2)(3) לחוק.

4. ביום 25.7.2017, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בפתח גזר דינו, קבע בית משפט השלום כי מדובר באירוע עברייני אחד, אשר יש לקבוע לגביו מתחם ענישה הולם אחד. לצורך קביעת המתחם, עמד בית משפט שלום על חומרת העבירות אשר ביצע המבקש; על השלכותיהן המזיקות של מעשיו לקופת הציבור; על הפגיעה בשירות הניתן לציבור, עקב מעשיו של המבקש; ועל הפגיעה בתחושת הנשיאה המשותפת בנטל. בית משפט השלום ציין, בהקשר זה, כי המבקש הוא קבלן מרכזי, אשר ביצע עבודות פיתוח לאורך שנים, עבור מגוון לקוחות מהמגזר הפרטי והציבורי, בהיקפים נכבדים של מיליוני שקלים, תוך העסקת עשרות עובדים והפעלת ציוד מכני כבד שבבעלותו. בית משפט השלום קבע, כי בנסיבות אלה, יש בהחלטתו של המבקש להפעיל את עסקיו באופן "שחור", משום חומרה מיוחדת הראויה להוקעה. נקבע בנוסף, כי המבקש ביצע את העבירות שבהן הוא הורשע לאורך תקופה ארוכה, באופן שיטתי, סדור ומתוחכם, ותוך שסכום המס הגבוה אותו קיבל המבקש, כנגד החשבוניות הפיקטיביות, מוביל לכך שהעבירות נעברו על ידו בנסיבות מחמירות. לאחר שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע בית משפט השלום כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש ינוע בין 8 ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד קנס הנע בין 60,000 ₪ ל-300,000 ₪, בצירוף מאסר על תנאי.

          על מנת למקם את עונשו של המבקש בתוך מתחם העונש ההולם, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בית משפט השלום ציין, בין היתר, את נסיבותיו האישיות של המבקש, הנושא בעול פרנסת משפחתו, מטפל בהוריו החולים ובאחותו, וכן מעסיק עובדים רבים; את העובדה כי המבקש נעדר עבר פלילי; ואת עדי האופי שהעידו לזכותו. עוד ראה בית משפט השלום כנסיבה לקולה, את הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות על ידי המבקש, ועד למועד מתן גזר הדין. עם זאת הבהיר בית משפט השלום, כי יש להפחית ממשקלו של שיקול אחרון זה, בשל תרומתו הניכרת של המבקש לעיכובים שנגרמו בהתנהלות ההליך המשפטי. בנוסף, נדחתה טענתו של המבקש לקיומם של מחדלי חקירה, אשר בגינם יש מקום להקל בעונשו. לאחר זאת, התייחס בית משפט השלום לשיקולי ההרתעה, האישית והכללית, החלים במקרה דנן. כמו כן, נתן בית משפט השלום את דעתו למשך הזמן שבו בוצעו העבירות ולאופן ביצוען השיטתי והמתוחכם, דבר המעיד על מעורבות וידע בעולם המס, באופן המעלה את החשש כי המבקש ישוב וייכשל בעתיד במעשים דומים. בית משפט השלום התרשם גם "ממידה של מניפולטיביות בהתנהלות הנאשם [המבקש]", התורמת לחשש זה. צוין בנוסף, כי המבקש לא הסיר את מחדליו ולא שילם דבר על חשבון החוב שנצבר לחובתו.

          על יסוד האמור, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה על סעיף 117 לחוק או על סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר; וקנס בסך 130,000 ₪ או 600 ימי מאסר תמורתו. נוסף לכך, חויב המבקש בהוצאות ההליך, בסך 15,000 ₪.

5. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נסב הן על הכרעת דינו של בית משפט השלום, והן על גזר הדין שניתן בעניינו. במהלך דיון בערעור, הודיע בא כוחו דאז של המבקש, כי הוא חוזר בו מן הערעור על הכרעת הדין ומתמקד בערעור על חומרת העונש. ביום 4.12.2017, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו, בקובעו כי גזר דינו של בית משפט השלום היה ממצה, מפורט, ומנומק היטב. נקבע, בהקשר זה, כי בהינתן ריבוי העבירות שבהן הורשע המבקש ומכלול הנסיבות במקרה דנן, "העונש הכולל שהוטל על המערער [המבקש] אינו מחמיר עמו יתר על המידה". בית המשפט המחוזי הוסיף עוד, כי כל השיקולים האפשריים לקולה נשקלו על ידי בית משפט השלום, ומכל מקום, עונשו של המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. נקבע בנוסף, כי "המערער [המבקש] גם לא יוכל להיוושע מכך שמעורבים אחרים בפרשה שילמו כופר ולא ננקטו כלפיהם הליכים פליליים", וזאת מהטעם שעניינו של המבקש "שונה לחלוטין" מעניינם של האחרים.