מוחמד אבו סעוד נ' סלעית (מישור אדומים) מחצבה ומפעל אבן לב

פסק דין

הנתבעת הנה חברה המפעילה מחצבה ומפעל אספלט המצויים בשטח המוגדר כשטח C (עדות מנהל הנתבעת בעמוד 9, שורה 17).

התובע, תושב העיר רמאללה, הועסק אצל הנתבעת ממועד כלשהו השנוי במחלוקת בין הצדדים עד לחודש 06/07. התובע טען כי הוא החל את עבודתו אצל הנתבעת ביום 1.10.92, ואילו הנתבעת טענה כי התובע החל את עבודתו אצלה בחודש 02/92 (נספח 4 לתצהיר הנתבעת). לעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעת, בשים לב לכך שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את מועד תחילת עבודתו והמסמך שהציגה הנתבעת התומך בגרסתה לא נסתר על ידי התובע (נספח 4 לתצהיר הנתבעת).

הצדדים חלוקים ביניהם לעניין שאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת. התובע טען כי הוא פוטר מעבודתו לאחר שהוא סירב לדרישת מנהל הנתבעת לנהוג בכלי רכב עם לוחיות זיהוי ישראליות על מנת להעביר סחורות ולספק הזמנות ללקוחות. הנתבעת טענה כי לקראת סיום עבודתו ביקש התובע את סיועה של הנתבעת לעזוב את תחומי הארץ והשטחים לארצות הברית, ומשלא נענתה לבקשתו החל לזלזל בעבודתו ולהימנע מביצוע המטלות שהוטלו עליו על מנת לגרום לפיטוריו, עד שביום 25.6.07 נטש את עבודתו לאחר שסירב לבצע מטלות שהוטלו עליו על ידי הממונים עליו.

קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין תפקידו של התובע. התובע טען כי הוא הועסק כמסגר, ואילו הנתבעת טענה כי התובע הועסק בעבודות אחזקה כלליות, לרבות במסגרייה ובפנצ'ריה ובכלל היכן שנתבקש על פי צרכי העבודה.

אין מחלוקת כי התובע הועסק כעובד חודשי.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת גובה שכרו של התובע. התובע טען כי שכרו עמד על סך של 5,000 ₪ לחודש, ואילו הנתבעת טענה כי שכרו של התובע עמד על סך 3,200 לחודש בתוספת גמול שעות נוספות ששולם לתובע בהתאם לשעות העבודה הנוספות שביצע מידי חודש, באופן משתנה.

הנתבעת הנפיקה עבור התובע היתרי עבודה בתחום אזור תעשיה מעלה אדומים בלבד.

קיימת חליפת מכתבים בין באי כוח הצדדים שקדמה להגשת התביעה (נספח 1-3 לתצהיר הנתבעת).

התובע הגיש את תביעתו ביום 6.1.09 בה עתר לפיצויי פיטורין, פיצויי חלף הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, פדיון חופשה, דמי חגים ודמי הבראה. לתביעה זו קדמה תביעה נוספת שהגיש התובע כנגד הנתבעת (בתיק עב' 2355/07) שנמחקה בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו.

ביום 9.11.09 התקיים דיון הוכחות במהלכו הודיע התובע על צמצום תביעתו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ומכאן שאיננו נדרשים להכריע ביתר הרכיבים שנתבעו בכתב התביעה כאמור.

מטעם התובע העידו מר אחמד רבה קואסמה והתובע עצמו. תצהיר עדותו הראשית של העד מר רגא גמיל זאיד מטעם התובע, נמחק בשל אי התייצבותו לדיון. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר יחזקאל סרוקה.

הפלוגתאות הטעונות הכרעה בהליך זה

השאלות הטעונות הכרעה הן:

א.מהן נסיבות סיום עבודתו של התובע-האם פוטר כטענתו או התפטר כטענת הנתבעת? בכפוף לכך מהו שכרו הקובע של התובע לחישוב פיצויי פיטורים?

ב. בכפוף לכך, האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, ובאיזה שיעור?

נסיבות סיום עבודתו של התובע

כידוע, הנטל להוכחות טענת פיטורים במסגרת תביעה לפיצויי פיטורים, מוטל על העובד התובע, בבחינת היותו "המוציא מחברו".

בענייננו, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת פיטרה אותו מעבודתו. כפי שיפורט להלן עדותו של התובע היתה רצופת סתירות, ועל כן היא לא היתה מהימנה עלינו.

לעניין נסיבות סיום עבודתו טען התובע בכתב התביעה כי "בחודשיים האחרונים לעבודתו של התובע אצל הנתבעת, נתבקש התובע ע"י האחראי עליו לנהוג בכלי רכב עם לוחיות רישוי ישראליות וזאת בכדי להעביר סחורות ולספק הזמנות ללקוחות, התובע התנגד בתוקף לנהוג בכלי רכב עם מספר לוחיות זיהוי ישראליות (הדבר אסור בתכלית האיסור בהתאם להוראות המפקד הצבאי באיו"ש ו/או כל דין או הנחיה אחרת), והתנה את הסכמתו בקבלת אישור מתאים מגורמי הצבא המוסמכים, והנפקת תעודת ביטוח חובה חדשה שתכסה את השימוש שהוא עושה בכלי רכב אלה. הנתבעת שלא היתה מרוצה מהתנגדותו של התובע כאמור, פיטרה את התובע לאלתר וללא כל הודעה מוקדמת ובניגוד לחוק". על גרסה זו חזר התובע בתצהיר עדותו הראשית.