מוזגרשוילי נ' פרנקפורט ואח'

פסק דין

בפני ערעור על החלטתו מיום 15.12.11 של כב' הרשם יגאל נמרודי בתיק ת.א. 29453-11-09 וכן בקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה להארכת מועד והמבקש הגיש תשובה לתגובה.

בהתאם להחלטתי מיום 27.2.12 הגישו הצדדים עיקרי טיעון בצירוף נספחים, ועפ"י החלטתי מיום 8.5.12 הגיש המבקש סיכומי תשובה לעיקרי הטיעון של המשיבה.

בתאריך 1.4.12 הורה כב' השופט עודד מאור, בתיק הערעור, על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת הרשם (מחיקת העיקול ברשם המקרקעין), עד להחלטה אחרת במסגרת פסה"ד בערעור.

העובדות פשוטות וברורות ולא היה צורך להאריך בכתבי הטענות ועוד אוסיף כי בנסיבות העניין כלל לא היה מקום להגיש את הערעור ולהרבות בהליכים.

במסגרת תביעה כספית שהגיש המערער כנגד המשיב הוטל לבקשתו, ובמעמד צד אחד, עיקול זמני על זכויות המשיב בנכס המקרקעין.

המשיבה עתרה לביטול הרישום של העיקול מהטעם שטרם רישום העיקול נרשמה לזכותה הערת אזהרה מכוח עסקה שבינה לבין המשיב.

הדיון התקיים בפני כב' הרשם משה כהן ואולם ההחלטה נתנה ע"י כב' הרשם נמרודי, על בסיס החומר שבתיק.

די לצדדים שהודע להם כי נבצר מהרשם כהן מלהמשיך לטפל בתיק ויש טעם לפגם בהתעקשות לדעת במדויק את סיבת הנבצרות.

אין זה מקרה חריג בו ניתן פס"ד או החלטה ע"י מותב שלא הוא אשר שמע את התיק ואין בכך שום חידוש, ראה תקנה 177 לתקנות סדה"א.

הערעור מתייחס גם להחלטה נוספת מיום 2.1.12 שדחתה בקשה לעיון חוזר ולחילופין להעביר הדיון לביהמ"ש המחוזי.

האחור בהגשת הערעור נובע מהגשת הערעור לביהמ"ש המחוזי מחמת טעות משפטית של ב"כ המערער שסברה כי הרשם נמרודי הינו רשם בכיר, משהסתבר כי באותה עת טרם מונה הרשם לרשם בכיר, נמחק הערעור בבימ"ש המחוזי והוגש בבימ"ש השלום.

בנסיבות האמורות הרי שהאיחור איננו ארוך במיוחד, הגם שבכל מקרה קיים איחור גם ללא הטעות המשפטית, וניתן לכפר על המחדל בתשלום הוצאות ולברר את הערעור לגופו.

בתקופה האחרונה ניכרת בפסיקה מגמה של הקלה בהארכת מועד לעומת הגישה המחמירה בעבר וניתן לראות בטעות משפטית כעילה המצדיקה הארכת מועד וכאשר יש עניינים של ממש הראויים להישמע בערעור עצמו.

מחדלו של המערער איננו מצביע על התעלמות וזלזול בסדרי הדין, גם אם ראוי להקפיד על המועדים כדי שלא תשארנה התקנות אות מתה שלא נוהגים על פיהן.

אשר על כן אני מאריך למבקש את המועד להגשת הערעור, עד למועד שהוגש בפועל.

בכתבי הטענות הבהירו ב"כ הצדדים את עמדותיהם ולא מצאתי צורך לחזור על כל מה שנטען ואולם עיינתי בטענות ושקלתי את הנימוקים שהובאו.

כדי להקדים את המאוחר אציין כי החלטתו של הרשם הנכבד, לעניות דעתי, ראויה ונכונה ולא מצאתי שיש להתערב בה, הגם שמצאתי לעדכנה לאור ההתפתחויות מאז מתן ההחלטה.

אין כל ספק כי הערת אזהרה גוברת על עיקול הנרשם אחריה, סעיף 127 (ב) לחוק המקרקעין, נוסחו ברור וחד משמעי עד כי אינו טעון פרשנות.