מודן נ' מכבי שרותי בריאות

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות) ב-הפ"ב 64923-06-15 וב-הפ"ב 7201-07-15 מיום 29.8.2018, במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות מיום 19.5.2015 שניתן על ידי הבוררים עו"ד אהרון מלצר, עו"ד חיים עדיני ועו"ד עמיקם לויתן.

הרקע לבקשה

1. המבקש, רופא מומחה במיילדות וגניקולוגיה, הועסק על ידי המשיבה, מכבי שירותי בריאות משנת 1983. מספר שנים לאחר תחילת העסקתו, בעקבות שורת תלונות מצד מטופלות, החליטה המשיבה למנות ועדת בדיקה מקצועית (להלן: ועדת הבדיקה), על מנת שזו תבחן האם יש ממש בתלונות נגד המבקש. ועדת הבדיקה ישבה על המדוכה ולאחר בדיקה מעמיקה הגיעה למסקנה כי המבקש אינו עומד בדרישותיה המקצועיות של המשיבה. בהתאם לכך, ביום 1.1.1991 הודיעה המשיבה למבקש כי גמלה בדעתה לסיים עמו את ההתקשרות. ברם, המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה.

2. בהתאם להסכם ההתקשרות בין המבקש לבין המשיבה (להלן: הסכם ההתקשרות), הקובע כי מקום שבו מתגלע סכסוך בין הצדדים עליו להתברר בפני בית הדין לבוררות של המשיבה (להלן: בית הדין), עתר המבקש לבית הדין בבקשה כי זה יורה על ביטול החלטת המשיבה. בתום הליך ארוך שנים, ולאחר בחינת טענות הצדדים, קבע בית הדין ביום 30.3.1997 כי החלטת המשיבה בדין יסודה, וכי המבקש ביצע "הפרה רצינית" כמשמעותה בסעיף 9(ד)(2) להסכם ההתקשרות, המקנה למשיבה להביא את ההסכם לקיצו (להלן: פסק הבוררות הראשון). המבקש ביקש לערער על החלטה זו. בהסכמת הצדדים, מונה בורר נוסף, השופט בדימוס יעקב שמעוני (להלן: הבורר), על מנת לדון בערעור המבקש על פסק הבוררות הראשון. ביום 31.1.2002, קבע הבורר כי קביעת בית הדין, לפיה המבקש ביצע הפרה רצינית שגויה, והמשיבה לא הייתה רשאית לבטל את הסכם ההתקשרות מול המבקש. משכך, הצהיר הבורר על בטלות הודעת המשיבה מיום 1.1.1991 (להלן: פסק הבוררות השני).

3. המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לביטול פסק הבוררות השני. המבקש מנגד הגיש בקשה לאישורו. בית המשפט (השופט נ' ישעיה) קיבל את בקשת המשיבה וביום 21.3.2004 הורה על ביטול פסק הבוררות השני (ה"פ 247/02). בפסק דינו, קבע בית המשפט כי ההפרות המיוחסות למבקש חמורות ביותר וכן עולות לכדי "הפרה רצינית" כמשמעותה בהסכם ההתקשרות בין הצדדים. בשים לב לתלונות כנגד המבקש, ולתוצאות הקשות שנגרמו בשל מעשיו, בהן הפסקת הריונה של אחת ממטופלותיו והפלת ולדה, נקבע כי פסק הבוררות השני נוגד את תקנת הציבור ודינו בטלות מכוח הוראות סעיף 24(9) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה (רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות (22.5.2005)).

פסק הבוררות מושא הבקשה

4. חרף כל האמור, ביום 29.12.2008 הגיש המבקש בקשה נוספת בפני בית הדין, במסגרתה ביקש לבטל את קביעות ועדת הבדיקה בעניינו, בטענה כי הקביעות הושגו במרמה. לטענת המבקש, יסודו של פסק הבוררות הראשון במרמה משני טעמים: הראשון, בעת קיום הדיונים בפני ועדת הבדיקה התבצעו תיקונים בפרוטוקולים המתעדים את ישיבות הוועדה, ולמעשה תיעוד תוכן הישיבות זויף; השני, בשעה שקיים בית הדין את הליך הבוררות הראשון, יזמה המשיבה פנייה למשרד הבריאות בבקשה כי יורה על שלילת רישיונו של המבקש כרופא, אך זה סירב מן הטעם שלא קיימות ראיות קונקרטיות נגדו. לטענת המבקש, היה על המשיבה ליידע את בית הדין על פנייתה למשרד הבריאות, וכן על תשובתו. משלא עשתה זאת, נהגה המשיבה במרמה ובחוסר תום לב.

5. לצד פניית המבקש לבית הדין, הוא הגיש תביעה לביטול פסק הבוררות הראשון לבית המשפט המחוזי-מרכז, בטענה כי קיים ספק על אודות הערכאה המוסמכת לדון בטענות המרמה, שלטענתו נתגלו בפסק הבוררות הראשון (ת"א 14930-12-08). ביום 4.3.2009 הורה בית המשפט (השופטת ה' גרסטל), בהסכמת הצדדים, על הפסקת הדיון בתביעה עד לקבלת החלטת בית הדין בשאלת הסמכות. עוד נקבע, כי ככל ובית הדין ידון בבקשה לביטול פסק הבוררות הראשון ויורה על דחייתה, לא יהיה רשאי המבקש לחדש את התביעה.

6. ואכן, ביום 1.8.2010 נתן בית הדין החלטה (להלן: החלטת הביניים), לפיה הוא מוסמך לדון בבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות הראשון בשל זיוף פרוטוקולים מישיבות ועדת הבדיקה. לצד זאת, בית הדין קבע כי אין בטענת המבקש בדבר קיום התכתבות בין המשיבה לבין משרד הבריאות, כדי להביא לחידוש הדיון בפסק הבוררות הראשון. זאת, מן הטעם כי מדובר בהתכתבות אשר היה בידי המבקש להביא לידיעת בית הדין עוד בטרם מתן פסק הבוררות הראשון. למעלה מן הצורך נקבע כי ספק אם עמדת משרד הבריאות, כמשרד ממשלתי, הייתה רלוונטית להליך אשר התקיים בפני בית הדין. בהמשך לכך, ביום 19.5.2015 דחה בית הדין את תביעת המבקש לביטול פסק הבוררות הראשון לגופו של עניין מטעמי מרמה (להלן: פסק הבוררות השלישי).

ההליך בבית המשפט המחוזי