מודי נ' עיריית חדרה ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 29.9.08 בעת שנסע ברחוב המצוי בתחום שיפוטה המוניציפאלי של הנתבעת, נפגע רכבו ממכסה ביוב שבלט בכביש. לשיטת התובע נזקיו עקב האירועים נשוא התביעה מקורם ברשלנותה של הנתבעת ויש לחייבה בהם.

לטענת הנתבעת בדיקותיה את המקום לימדו כי האירוע הנטען כלל לא התרחש וכי ממילא לא יכול היה להיגרם הנזק נשוא התביעה עקב אותו מכסה ביוב. בנוסף נטען על ידי הנתבעת כי עקב פרק הזמן שחלף ממועד האירוע הנטען למועד בדיקת הרכב על ידי שמאי שהרי ניתק הקשר הסיבתי וממילא מדובר בנזק בלתי סביר.

בכתב ההגנה נטען עוד כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 100%, גם במקום שבו יימצא מטעם כלשהו, כי האירוע אכן אירע כפי שתואר על ידי התובע וזאת נוכח העובדה כי המשיך בנסיעתו לאחר התאונה ועקב כך נגרם חלק הארי של הנזק (למנוע).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

השאלה הראשונה לה נדרשתי בתיק זה הינה שאלת מקום ודרך התרחשות התאונה. בעניין זה, העד היחיד שנכח לכאורה במועד האירוע היה התובע עצמו.

מצאתי את עדותו של התובע כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעד זה היתה כי אין מדובר במי שמבקש להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת, אלא שהוא מבקש להיפרע בגין נזקיו בפועל בלבד.

העובדה כי התביעה אינה כוללת אלא עתירה לתשלום עבור נזקים ישירים, מחזקת מסקנתי זו.

התובע נחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעת ועל אף חקירתו זו, לא נמצאו בעדותו סתירות מהותיות.

התובע ידע לתאר במדויק את המקום ואת דרך התרחשות התאונה. ידע לציין במדויק לאן היו פניו מועדות ואת העובדה כי התעתד לאחר מכן לנסוע להוריו. דרך תיאורו את האירוע בפני, הביאה אותי למסקנה כי יש ליתן אמון בגרסתו.

הנתבעת הציגה בפני את דו"ח השמאי מטעמה אשר נחלק לשני חלקים. האחד הינו זה העוסק בהערכת סבירות שווי הנזקים והאחר הינו באשר לסבירות דרך התרחשות התאונה.

המומחה מטעם הנתבעת טען כי הערכת שווי הנזק , ככל שתוכח דרך התרחשות האירועים ותוצאתם הינה סבירה. עם זאת לשיטתו, לא סביר כי התאונה ארעה בדרך שתוארה על ידי התובע ובאופן שנגרמו הנזקים הנטענים.

עיינתי בחוות הדעת, ושמעתי בקשב רב את דברי המומחה, אך לא מצאתי לאמצם. המומחה אינו מומחה לתאונות, אלא שמאי. הוא יכול להעריך את הנזק ואולם סבירות התרחשותו היא עניין לחוקר תאונות או מקבילה שלו.

התמונות שהוצגו לי של הרכב במקום התאונה, מתייחסות לרכב מסוג שונה מזה של התובע והעובדה כי השמאי טען כי מדובר ברכבים דומים, אין בה די, בוודאי במקום שבו השמאי לא בחן את רכבו של התובע עצמו.

שאלת אימוצה של חוות דעת מומחה, היא לעולם בשיקול דעתו של בית המשפט. בתיק זה, לא מצאתי נוכח האמור לעיל, לקבל את המלצותיו של השמאי.

עיינתי בתמונות של המקום שהוצגו לי על ידי הצדדים ודומה כי קיימים פערים לא קטנים בגבהים, גם בין הצד הימני לשמאלי. תמונות אלו מלמדות כי המכסה בולט מאוד מעל פני הכביש, כי מכסה זה מבוטן בבטון הנפרד מן האספלט שעל הכביש, ובולט גם הוא, על פני השטח.

משלא מצאתי לקבל את טענות המומחה מטעם הנתבעת, והתרשמתי בחיוב מעדותו של התובע, אני מוצאת לקבוע כי התאונה אכן ארעה בדרך ובמועד שטען התובע.

טענה הנתבעת לניתוק הקשר הסיבתי נוכח העובדה כי הרכב נבדק על ידי השמאי מטעם התובע רק לאחר שבועיים ממועד התאונה.

התובע נשאל על כך מפורשות והעיד כי האירוע נשוא התביעה התרחש בערב ראש השנה ולאחר מכן נסע לחופש.