מוגילבסקי ואח' נ' יעקובוב ואח'

פסק דין

לפניי תביעה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, צריכה לשאת בכל חוב אשפוז שנדרש ע"י בית-חולים אלישע, הנוגע לאשפוזו של התובע, שם.

ביום 27/03/07 נפגעו התובעים בתאונת דרכים, בהיותם הולכי רגל (להלן: "התאונה").

התובע נחבל בתאונה בראש ובכתף ימין ונמצא בבדיקת CT שבר סיגמנטלי בהומרוס ימין קו עליון בצוואר ותחתון ב-SHAFT של ההומרוס.

התובע אושפז בבית חולים רמב"ם בחיפה עד ליום 08/04/07, ומשם הופנה להמשך טיפול/שיקום בבית-חולים אלישע בחיפה יחד עם רעייתו.

במהלך האשפוז בבית חולים רמב"ם הונח סד מיאמי עם כיפה בזרוע ימין ואין גם חולק כי בעת שהייתו שם, לקה בתסנין בריאה שמאלית תחתונה, ולכן נזקק להמשך טיפול תקופתי בעירוי דרך הוריד (IV).

התובע שוחרר מבית-חולים אלישע ביום 28/06/07, יחד עם רעייתו/התובעת.

לאחר התאונה הוגשה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, והתביעה נדונה בפני כב' הש' ש.ברסלב, ב-ת.א. 11790/07.

במסגרת אותו תיק הגישו הצדדים תחשיבי נזק, בית-המשפט נתן הצעה לסיום התיק ולאחר משא ומתן בין הצדדים, הוגש הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 09/09/10, לפיו שילמה הנתבעת לתובעים פיצוי בסך 147,260 ₪.

ביום 01/12/09 נשלח לתובע מכתב דרישה מבית חולים אלישע לשלם את חוב האשפוז של התובע, בגין התאונה, בסך 94,780 ₪.

התובע פנה לנתבעת בבקשה להסדיר את החוב, ברם הנתבעת סירבה לשאת בכל סכום, בטענה שמצבו האורטופדי של התובע לא הצדיק אשפוז לשיקום בבית-חולים אלישע, וכי האשפוז נולד בשל מצב נוירולוגי קוגנטיבי ירוד עם נכות 100% בתחום הנוירולוגי, שנגרמה בתאונת דרכים שארעה כ-8 שנים לפני כן, בשנת 1999.

במצב דברים זה ולאור העדר קשר סיבתי, לטעמה, בין הפגיעה האורטופדית הקלה שאינה מצריכה בדרך כלל אשפוז לצורך שיקום, לבין האשפוז הממושך באלישע של כחודשיים וחצי, אין עליה חבות לכסות את הסכומים הנדרשים או כל חלק מהם.

לאור עמדת הנתבעת, הגיש התובע את התביעה שבפניי ובה הוא עותר למעשה לבטל את הסכם הפשרה שעמד ביסוד פסק-הדין ב-ת.א. 11790/07 ולהכריז כי על הנתבעת לשאת בכל חוב לבית-חולים אלישע בגין אשפוז התובע לאחר התאונה.

בכתב ההגנה חוזרת הנתבעת על עמדתה, לפיה לא הייתה הצדקה לאשפוז סיעודי כתוצאה מהתאונה, וכי מקור האשפוז של התובע, בן 78 במועד התאונה, היה סוציאלי ולא רפואי. הנתבעת אף נסמכה על הסכם הפשרה בת.א. 11790/07, הפותר אותה, לפי הבנתה, מכל תשלום נוסף.

לאור המלצת בית-המשפט, הסכימו הצדדים בסופו של יום להכרעה בהתאם לחוות דעת מומחה בתחום האורטופדיה שיחווה דעתו האם האשפוז של התובע בבית-חולים אלישע ומשך האשפוז היה כורח המציאות כתוצאה ממצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה.

עם השגת הסכמה זו, זנחו למעשה הצדדים טענות אחרות משפטיות ועובדתיות הנוגעות למצגים ו/או הודאות בעבר.

המומחה מטעם בית-המשפט, פרופ' משה סלעי, נתן חוות-דעת מיום 25/08/11 (במ/1). המומחה קובע כי מדובר באדם שעבר פגיעת ראש בתאונת דרכים בשנת 1999 ולאחריה גם התפתחה אפילפסיה, אך הוא תפקד בסך הכל באופן עצמאי, אם כי חלקי, ולראיה, ביום התאונה (27/03/07) הוא נפגע כהולך רגל ברחוב.

המומחה מציין כי מהדוחות הסיעודיים והתפקודיים של בית-חולים אלישע לאורך כל אשפוזו, עולה כי גם בשחרורו לאחר השיקום הוא נזקק לעזרה בתפקודים יומיים, ולא כל שכן, בעת קבלתו לשיקום ביום 08/04/07.

כן הוא מציין את העובדה שבשחרור מבית-חולים רמב"ם סבל התובע מדלקת ריאות נרכשת בבית-החולים שהצריכה המשך טיפול אנטיביוטי תוך ורידי- דבר המחייב אשפוז.

לדעתו, טראומה מהסוג שהתובע עבר גורמת לזעזוע ניכר קוגניטיבי ופיזיולוגי לאנשים מבוגרים באופן שמוציא אותם מהאיזון העדין במצבם עובר לתאונה, לא כל שכן אדם במצב נוירולוגי נפשי ותפקודי ירוד כפי שהיה התובע לפני התאונה, ולכן בנסיבות המתוארות של מצב בסיס תפקודי לקוי עקב תאונה קודמת, בתוספת חבלת ראש ושבר בזרוע ימין, המנטרלת אותו מכל תפקוד ביד זו למשך 3 חודשים לפחות, קובע המומחה כי התובע נזקק לאותה תקופת שיקום בה אושפז בפועל בבית-חולים אלישע.