מובאריכי נ' עלו

פסק דין

1.בפניי תביעה שטרית שמקורה בשטר חוב אשר נעשה על ידי הנתבע על פי הנטען, לטובת התובע שהינו עורך דין במקצועו, להבטחת תשלום שכר טרחה.

2.העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

בשנת 2005 ייצג התובע את הנתבע בתביעת פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לאחרון בעקבות תאונת עבודה.

בשלהי אותה שנה, העביר הנתבע את הייצוג לעורך דין אחר, מחמת ייצוג לקוי ואי שביעות רצון על פי הנטען.

3.לטענת התובע, ביום 20.12.05 התייצב הנתבע במשרדו וחתם על כתב התחייבות בלתי חוזרת שלפיה התחייב לשלם לו שכר טרחה בסך של 28,000 ₪, בגין טיפולו בתביעה הנזיקית הנ"ל ללא קשר לתוצאה הסופית של התביעה. בנוסף, חתם הנתבע על שטר חוב להבטחת מילוי התחייבותו הנ"ל (להלן "השטר").

4.ביום 28.10.12 נדחתה תביעתו הנזיקית של הנתבע, וביום 14.11.12 הגיש התובע את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

5.הנתבע הגיש התנגדות שבמסגרתה טען כי התובע ניצל את העובדה שאינו יודע קרוא וכתוב, והחתים אותו על מסמך שהינו כתב ויתור וקבלת התיק כפי שהוסבר לו על ידי התובע. עוד הוסיף וטען כי הוא מעולם לא חתם על השטר, וכי אינו חב סכום כלשהו לתובע, וכי השטר נעשה על דרך התרמית והוגש לביצוע בשיהוי ניכר של קרוב לשבע שנים.

הבקשה נתקבלה בהסכמה, והדיון בתובענה הועבר לבית משפט זה.

6.מטעם התובע העידו התובע ועו"ד יריב לוינסון אשר אישר את חתימת הנתבע על כתב ההתחייבות, ומטעם הנתבע העידו הנתבע ומר היית'ם עלו אשר חתם על כתב התחייבות דומה לטובת התובע, בנסיבות שמקורן אף הן במעשה תרמית, על פי הנטען.

7.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

8.הנתבע טען כאמור כי התובע ניצל את העובדה שאינו יודע קרוא וכתוב והחתים אותו על מסמך שהוצג בפניו ככתב ויתור וקבלת התיק, וכי הוא מעולם לא חתם על שטר החוב נשוא התביעה.

הכלל הוא כי המסתמך על חתימה המופיעה על שטר, חייב להוכיח את אמיתותה ככל שחתימה זו שנויה במחלוקת, בבחינת המוציא מחברו (ראה י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 50).

בענייננו, התובע הרים נטל זה, שכן מטעם התובע העיד עו"ד יריב לוינסון אשר אישר את חתימת הנתבע על כתב ההתחייבות בפניו, לאחר שווידא כי הבין את תוכנו, והנני מפנה לעדותו של עו"ד לוינסון בעמ' 8 ש' 20-1 לפרוטוקול הדיון, אשר לא נסתרה. למותר לציין כי העדות הנ"ל לא רק משמיטה את הבסיס מתחת להכחשת הנתבע את חתימתו על כתב ההתחייבות, אלא גם את טענתו בדבר אי ידיעתו על תוכן המסמך שעליו חתם.

9.בסעיף 5 לכתב ההתחייבות אישר הנתבע את חתימתו על שטר החוב נשוא התביעה.

אי לכך, משהוכח כאמור כי חתימתו על כתב ההתחייבות הינה אותנטית ותקפה, מתבקשת המסקנה כי גם חתימתו על שטר החוב הינה אותנטית ותקפה.

10.עדותו של עד ההגנה מר היית'ם עלו התבררה כלא רלוונטית, הגם שהוכח כי התביעה שהוגשה נגדו על ידי התובע היתה לשכר ראוי ולא התבססה על כתב התחייבות כטענתו, וסולקה בהסדר גישור.

11.לעניין טענת השיהוי, לא הוכח על ידי הנתבע כי השיהוי גרם נזק ו/או שינוי במערך האינטרסים של הצדדים, ומשכך אין בכוחו להביא לדחיית התביעה (לעניין טענת שיהוי ראה בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית אכסא ואח' נ' שר הבטחון ואח', פורסם בנבו, 6.9.11).

12.לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

התובע רשאי להמשיך בהליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 57935-12-12.