מובאריכי נ' אליאס

פסק דין

התובע, עורך דין, תובע מהנתבע – לקוחו, שכר טרחה בסכום של 5,799 ₪. הסכום מורכב משני רכיבים: האחד – שכר טרחה בשיעור של 15% ומע"מ מן הסכום שקיבל הנתבע ממתנ"ס דליה-עוספיא, על פי הסכם שכר טרחה שנחתם ביום 15.1.09; השני – שכר טרחה בסכום של 160 דולר ומע"מ עבור שעת יעוץ שנתן לנתבע.

יצוגו של הנתבע בענין מתנ"ס דליה-עוספיא

הנתבע התגורר בשכנות לעו"ד רולא מארון, שעובדת במשרדו של התובע. עו"ד מארון מסרה בתצהירה (ת/1) ובעדותה, כי הנתבע פנה אליה, עוד בטרם הוסמכה כעו"ד, על מנת שתייצג אותו, והיא הפנתה אותו למשרדו של התובע. ביום 7.1.09 התקיימה פגישה במשרדו של התובע, בה סוכם, כי משרדו של התובע ייצג את הנתבע בהליכים למימוש זכויות המגיעות לו ממתנ"ס דליה-עוספיא (להלן גם: "מתנ"ס עוספיא"), שהיה בהליכי פירוק. באותו מועד סוכם על שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום שיקבל הנתבע, ואולם בהמשך שב הנתבע למשרדם, וסוכם כי שכר הטרחה יופחת ויעמוד על 15%, הואיל והתביעה בענין כבר הוגשה. לפיכך נחתם ביום 15.1.09 הסכם שכר טרחה בין התובע לבין הנתבע (נספח א' לתצהירה של עו"ד מארון; להלן: "הסכם שכר הטרחה"). בעדותה ציינה עו"ד מארון, כי היא והנתבע חתמו על הסכם שכר הטרחה ביום 15.1.09, והיא אף כתבה את התאריך ליד חתימתה, ולא ביום 7.1.09, כפי שמסרה תחילה בתצהירה, וכפי שמודפס על גבי ההסכם. בהסכם שכר הטרחה נקבע, כי:

"עוה"ד יטפל עבור הלקוח בענין המפורט להלן:

הזכויות שמגיעות לו ממתנ"ס דליית עוספיא.

...

שכר-טרחת עוה"ד עבור הטיפול בענין לעיל יהיה כמפורט להלן:-

15% ומע"מ כדין מכל סכום שייפסק עבור הלקוח (ההדגשות במקור – מ.צ.)".

עו"ד מארון הוסיפה, כי תחילה רצה הנתבע, כי משרד התובע ייצגו גם לגבי זכויות המגיעות לו ממתנ"ס דלית אל כרמל, שאף לגביו החל הליך פירוק, ולכן נחתם ביום 15.1.09 ייפוי הכוח נ/1 (להלן: "ייפוי הכוח"), ואולם בסופו של דבר לא יצגו את הנתבע בענין זה, שכן הנתבע לא רצה להגיש תביעה, בשל העלויות הכרוכות בהגשתה.

הנתבע טען בתצהירו (נ/1), כי לא פנה אל התובע על מנת שייצגו לקבלת זכויותיו ממתנ"ס עוספיא שבפירוק, שכן בענין זה הוא, כמו יתר עובדי מתנ"ס עוספיא, כבר הגיש תביעת חוב בסיועה של הסתדרות העובדים הלאומית. פניתו למשרדו של התובע היתה על מנת שזה ייצגו בתביעת זכויותיו ממתנ"ס דלית אל כרמל, בו עבר לעבוד כשהוחלט על פירוק מתנ"ס עוספיא, ובשלב מאוחר יותר נכנס אף הוא להליך של פירוק. בסופו של דבר לא יצג אותו התובע לגבי הענין בגינו פנה אליו, ועל כן אין הוא חייב לו שכר טרחה.

בתצהירה ובעדותה התיחסה עו"ד מארון לדברים שנעשו במסגרת הטיפול בתביעתו של הנתבע בענין מתנ"ס עוספיא (סעיפים 11-14 לת/1).

כמו כן העידו מטעם התובע אסף דיין, שהיה מנהל המתנ"ס בעוספיא, ונעים מארון, ששימש כחשב השכר בעירית דלית אל כרמל-עוספיא. אסף דיין מסר בתצהירו (ת/4), כי עו"ד מארון פנתה אליו מספר פעמים על מנת לקבל ממנו תצהיר התומך בתביעת הנתבע לגבי שכר העבודה המגיע לו ממתנ"ס עוספיא. גם הנתבע ביקש ממנו מספר פעמים להעביר לעו"ד מארון, המיצגת אותו, את התצהיר. נעים מארון מסר, כי הנתבע פנה אליו וביקש שיעביר לעו"ד מארון תלושי שכר שלו ממתנ"ס עוספיא, ואף עו"ד מארון פנתה אליו מספר פעמים, והוא העביר לה את תלושי השכר (ראה: תצהירו-ת/3; וכן עדותו בעמ' 5 שו' 13-15).

מדובר בשני עדים אוביקטיביים, חסרי נגיעה לתביעה זו, שאין כל סיבה להטיל ספק בתוכן עדויותיהם.

לפיכך, לאור האמור בהסכם שכר הטרחה, לאור הנספחים שצורפו לתצהירה של עו"ד מארון, המצביעים על פעולות שעשה משרדו של התובע במסגרת יצוג הנתבע בענין מתנ"ס עוספיא, ולאור עדויותיהם של שני העדים האוביקטיביים, אני דוחה את גרסת הנתבע, וקובעת כי משרד התובע יצג אותו בתביעת הזכויות המגיעות לו ממתנ"ס עוספיא.

בין הצדדים קיים הסכם שכר טרחה כתוב, לגבי שכר הטרחה שישלם הנתבע לתובע עבור הטיפול בנוגע לזכויות המגיעות לו ממתנ"ס עוספיא. מדובר בהסכם חוקי ותקף, ואף ב"כ הנתבע לא הצביע על כל עילה לבטלו. יתכן, כי אילו לא היה הסכם שכר טרחה תקף, ובית המשפט היה נדרש לשאלת השכר הראוי בגין טיפולו של התובע בענין, היה נפסק שכר טרחה בשיעור אחר. ואולם נוכח קיומו של הסכם שכר טרחה תקף, שכר הטרחה המגיע לתובע הינו כפי שנקבע בו, דהיינו סכום של 5,060 ₪, שתובע התובע בסעיף 9 לכתב התביעה.

שעת יעוץ

בכתב התביעה, אשר אומת על ידי התובע בתצהירו (ת/2), ובתצהירה של עו"ד מארון נטען, כי משרד התובע נתן לנתבע יעוץ לגבי אפשרות הגשת תביעה לקבלת זכויותיו ממתנ"ס דלית אל כרמל. היעוץ כלל עיון במסמכים, ויעוץ לגבי דרכי פעולה אפשריות והסכומים המגיעים לנתבע. היעוץ נמשך שעה. בענין זה לא נערך הסכם שכר טרחה, והתובע תובע שכר טרחה בשיעור של 160 דולר ומע"מ, כמקובל במשרדו עבור שעת יעוץ.

בסעיפים 23-24 לתצהירו טוען הנתבע:

"התובע לא הסביר ואף לא הזכיר ולו במילה אחת כי ישיבת הקפה במשרד אצלו – שבה דיברנו על ענינים שונים ומשונים שאינם קשורים כלל וכלל בעניני – הינה ישיבת יעוץ שעולה כסף.