מהלווס נ' טויל ואח'

פסק דין

ביום 17.12.08 ניזוק רכבו של התובע בכנף השמאלית קדמית שלו. התובע טוען כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שהנתבע 1 נסע עם רכבו לאחור. תוך כדי נסיעה לאחור נפתחה דלת רכבו של הנתבע 1, הדלת שליד הנהג, ופגעה ברכבו של התובע. לפיכך הגיש התובע את התביעה נגד הנתבע 1 כמי שאחראי לתאונה ונגד נתבעת 2 כמבטחת רכבו של הנתבע 1.

הנתבע 1 לא התכחש לטענות התובע. לדבריו, לא ברור לו כיצד נפתחה דלת מכוניתו. הנתבע טען לרשלנות תורמת של התובע באופן העמדת רכבו. הנתבע טען כי ככל שיוטל עליו לשלם סכום כלשהו הרי שהנתבעת 2 חייבת בתשלום כמי שביטחה את רכבו.

הנתבעת 2 טענה כי אירוע התאונה כפי שטענו התובע והנתבע 1 אינו הגיוני. צורת ומקום הפגיעה ברכב התובע וברכב הנתבע 1 לא מתאימה לתמונות הנזק של רכב התובע. ולפיכך טוענת הנתבעת 2 כי הנתבע 1, המבוטח שלה, מסר לה עובדות כוזבות בכוונת מרמה ולכן היא פטורה מתשלום הנזק.

העידו בפני בעלי 2 כלי הרכב וכן אחיו של התובע ואחיו של הנתבע ,שניהם עובדים במוסכים שונים סמוך למקום אירוע התאונה. כל העדים חזרו על אותה גרסה לגבי אופן אירוע התאונה. מסתבר כי מלבד הנתבע 1, שהוא אשר היה ברכב בעת התאונה, איש מהעדים האחרים לא ראה את התאונה, אך הם שמעו את המכה של התאונה (מלבד התובע עצמו) ומיד הלכו למקום וראו שדלת רכבו של הנתבע 1 נמצאת בתוך כנף שמאל של רכב התובע.

הנתבעת 2 ניסתה לטעון כי מיקום הפגיעה וגובהה לא מתאים לפגיעות בדלת של רכב הנתבע 1, ואולם הנתבע 1 וכן אחיו הצביעו על מיקום הפגיעה בדלת שלהם במקום גבוה מזה שסברה הנתבעת 2. הנתבעת 2 סברה שהמכה ברכב הנתבע הייתה בחלק התחתון של הדלת ואילו הן הנתבע עצמו והן אחיו הצביעו על החלק העליון של הדלת, סמוך לחלון, כמקום שפגע ברכב התובע. יש לזכור שרכב התובע נפגע בכנף שהיא בודאי פחות חזקה מדופן הדלת של הנתבע. גם אופן המכה ברכב התובע מלמד שמדובר במכת מעיכה מעצם חד כמו דלת, ולא מעצם בעל רוחב משמעותי יותר המעיכה במרכז מקום הפגיעה מתאימה לפגיעה כפי שטוען התובע.

לאור כל האמור ברור שהתובע הצליח לעמוד בנטל ולהראות שהתאונה ארעה כתוצאה מכך שדלת רכבו של הנתבע נכנסה ברכבו שלו תוך כדי נסיעה לאחור ומשכך פני הדברים על הנתבע 1 כמי שפגע ועל הנתבעת 2 כמי שביטחה את הנתבע 1 לפצות את התובע על נזקיו.

התובע המציא חו"ד על נזקיו הישירים בסך 4,310 ₪ וכן המציא קבלות על התיקון ועל הכנף בסכום הנ"ל כמו"כ התובע המציא קבלה על תשלום לשמאי בסך 400 ₪.

לא הוכחה טענת הנתבע 1 לפיה יש רשלנות תורמת כלשהי של התובע, שרכבו היה בחניה בעמידה ללא נהג בתוכה, לפיכך על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו כאמור.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 4,710 ₪ וכן את אגרת ביהמ"ש וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ד' אב תש"ע, 15 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: