מהון(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' סגן הנשיאה השופט ר' שמיע) מיום 19.12.10 בו הורה על הארכת מעצרו של העורר עד למחר, 21.12.10 בשעה 10:00.

העורר נעצר בתחילה ביום 15.12.10 בגין חשד כי חבר עם אחרים ותקפו בני מיעוטים מתוך מניעה של גזענות ועוינות. מיוחסות לעורר בין היתר עבירה לפי סעיף 144ו'(1) ועבירה לפי סעיף 382(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

העורר הובא לפני בית המשפט שלוש פעמים. בפעם הראשונה, עם מעצרו לפני כב' השופטת ע' זינגר. בית המשפט האריך את מעצרו עד ליום 17.12.10. ביום 17.12.10 הובא העורר לבית המשפט בשנית וכב' השופט ר' וינוגרד האריך את מעצרו עד ליום 19.12.10. בכל שלוש הפעמים, בית המשפט השתכנע כי קיימות ראיות המבססות חשד סביר שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו.

יחד עם העורר ולאחר מכן, נעצרו מספר רב של נערים. הנערים שנעצרו הינם קטינים ושמונה מהם שוחררו למעצר בית.

טענתו של בא כוח העורר הינה כי בכך ששוחררו הקטינים, נוצרה הפליה פסולה, מכיוון שמה שמבחין בין העורר לבין הקטינים אינו אלא מספר חודשים בודדים בגילו. עוד טוען בא כוח העורר כי ניתן להפיג לחלוטין את החשש לשיבוש הליכי החקירה המיוחס לעורר גם עת היותו במעצר בית. עוד יש ליתן משקל לכך שמדובר בהארכת מעצר שלישית.

בדיון שהתקיים היום הוסיף בא כוח העורר כי השתתף במספר מסדרי זיהוי של מתלוננים ואיש מהמתלוננים לא זיהה את העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו.

בא כוח המשיבה התנגד בתוקף לשחרורו של העורר בהצביעו על ההבדלים הקיימים בין עניינו של העורר לבין עניינם של הקטינים ששוחררו. מה גם, לטעמו גם לא היה מקום לשחרר את הקטינים אך משיקוליה של המשטרה לא ראתה לנכון להגיש ערר על החלטת השחרור. עוד לטענתו חלקו של העורר לעומת חלקם של הקטינים ששוחררו בביצוע העבירות רב יותר. לפי חומר הראיות עולה כי העורר היה דומיננטי בחבורה והוא היחידי שהשתמש באמצעים (גז מדמיע) בעת התקיפה. נתון נוסף המבדיל בין עניינו של העורר לבין עניינם של הקטינים היא העובדה כי לעומת הקטינים אשר הודו בעבירות המיוחסות להם – דבר המצביע על תחילת קבלת אחריות וחרטה – העורר איננו מודה בביצוע העבירות ועומד בהכחשתו חרף חומר הראיות המפליל אותו באופן חד משמעי.

אף אני עיינתי בחומר הראיות וממנו עולה כי העורר אכן השתתף באופן פעיל ביותר בביצוע העבירות המיוחסות לו. לפי עדויותיהם של מספר קטינים חלקו היה אכן דומיננטי.

שותף אני לדעת בא כוח המשיבה כי יש מקום למתוח גבול בקטינותם של החשודים. אדם מעל גיל 18 הוא בגיר ודינו שונה.

צודק גם בא כוח המשיבה כי העובדה שהתקיימו שלוש ישיבות סביב הארכת מעצרו של העורר, איננה נתון המצביע על התארכות החקירה ללא צורך. אדרבה, העורר נתון במעצר במשך חמישה ימים ובמשך חמשת ימים אלו התנהלו שלוש בקשות להארכת מעצרו וריבוי הארכות המעצר הוא זה אשר האט מדרך הטבע את קצב החקירה.

אכן קשה להעריך בשלב הזה את מידתם של כל המעורבים בביצוע העבירות, זה מול זה וזה לעומת זה. ואולם די בחומר החקירה שהוצג לעיוני כדי להשתכנע כי מסוכנות רבה נשקפת לציבור מהעורר.

אני בדעה אפוא, שבית משפט קמא מצא איזון נכון וסביר שעה שהאריך את המעצר למספר ימים קצובים ולא מצאתי כל פגם בהחלטתו.

בשים לב לכל האמור, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"א, 20/12/2010 במעמד הנוכחים.

דוד מינץ , שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: