מהדורי נ' כונס נכסים למימוש הנכס ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום תל אביב מיום 2.9.13 (כב' השופט משה סובל)

מדובר בתיק הוצאה לפועל (מס' 01-18745-80-6) אשר נפתח כנגד המבקש למימוש משכון הרשום לטובת בנק הפועלים. במסגרת תיק זה מונה המשיב ככונס נכסים אשר פעל למכירת דירת המבקש כחלק מהליכי המימוש.

ביום 28.1.13 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מירב כפיר) בבקשת המשיב לקביעת שכר טרחתו. במסגרת בקשה זו טען המשיב כי שכר טרחתו צריך לעמוד על סך של 141,763 ₪ המחושב לפי תקנה 5 לתקנות הוצל'פ, וזאת מסכום של 1,700,000 ₪ המהווה את מחיר הדירה. עוד טען המשיב כי המבקש פעל בחוסר תום לב עת מכר את הנכס לאחיו, בניגוד לקבוע בהחלטת כב' הרשמת מיום 9.10.12 במסגרתה אושר לו לבצע פדיון עצמי.

במסגרת החלטתה מיום 28.1.13 קבעה כב' הרשמת כפיר שהמשיב אינו זכאי לשכר טרחה לפי תקנה 5 לתקנות וזאת מאחר שבפועל לא ביצע המשיב את המכר. בנסיבות המקרה, בהן היה החוב המובטח במשכנתא נמוך יחסית לשווי הדירה ומאידך מאחר ונוכח פעולות המשיב נמכר בסופו של הנכס ונפרע החוב, פסקה כב' הרשמת כפיר את שכרו בהתאם לתקנה 2 לתקנות על בסיס החוב שהיה בעת פתיחת תיק ההוצל"פ סך של 1,424 ₪ בתוספת מע"מ ובנוסף שכ"ט בהתאם לתקנה 3 לתקנות מחושב לפי החוב שנפרע סך של 9,798 ₪ בתוספת מע"מ.

על החלטה זו הגיש המשיב בר"ע לבית משפט קמא אשר קבע כי העניין יוחזר למתן החלטה על ידי כב' הרשמת כפיר, תוך מתן התייחסות לעובדה כי המבקש פעל בניגוד להוראות כב' הרשמת כפיר אשר קבעה הוראות בדבר פדיון עצמי ואילו המבקש פעל בדרך של מכר עצמי.

ביום 7.7.13 ניתנה החלטה נוספת על ידי כב' הרשמת כפיר הדוחה בשינית בקשת המשיב לקביעת שכר טרחתו לפי הוראות תקנה 5.

בהתייחסה לטענת המשיב לפיה פעל המבקש שלא בתום לב עת קיבל הוא זכות לפדיון עצמי אך בפועל ביצע מכר עצמי לאחיו, קבעה כב' הרשמת כפיר כי פעולותיו של המבקש, קרי, מכירת הדירה לאחיו במכר עצמי בניגוד להוראתה לביצוע פדיון עצמי, אינן עולות לכדי חוסר תום לב אלא פעולות מותרות להגדלת התמורה שהתקבלה בגין מכירת הדירה.

עוד הוסיפה כב' הרשמת כפיר כי בעת קביעת היקף שכר טרחתו של המשיב נלקחו בחשבון גם הכספים שנפסקו לו בתיק הוצל"פ נוסף עם צדדים זהים העומד על סך של כ-37,000 ₪ בתוספת מע"מ.

במסגרת נימוקיה לחישוב גובה שכר הטרחה קבעה כב' הרשמת כי יש להתייחס להיקף פעולותיו המועט של המשיב בתיק, וכאשר רבות מהפעולות בוצעו על ידי המבקש או מי מטעמו.

בפסק הדין נושא הבר"ע התקבל באופן חלקי ערעורו של המשיב. בית משפט קמא סרב לעבור לסדר היום על העובדה כי החייב פעל בניגוד להחלטת כב' הרשמת כפיר. בשל כך, קבע בית משפט קמא כי המבקש, בהתנהלותו הלא תקינה, גרם לכאורה לאי התקיימותה של תקנה 5 וכי בפועל יש לראות את המשיב בחזקת תקנה 5, תוך התחשבות בעבודות שנחסכו ממנו.

עוד קבע בית משפט קמא שאין להתחשב בשכ"ט שנפסק בתיק אחר שאיננו קשור לתיק המימוש.

בהכרעתו, קבע בית משפט קמא כי שכר טרחתו של המשיב ייגזר מהיקף עבודתו, גובה החוב ושווי הנכס, בהתאם להוראות תקנה 5, ועל כן יעמוד שכר הטרחה על 70,880 ₪ כולל מע"מ המהווים 50% מהסכום שהתבקש, וזאת בהתאם לכלל הנסיבות.

על פסק דין זה הוגשה הבר"ע שלפני.

מצאתי לדון בבר'ע כבערעור ולקבלו.

ככלל פסיקת שכר הטרחה של עורך דין ושל כונס נכסים בהליכי הוצל'פ מסורה לשיקול דעתו הרחב של רשם ההוצלפ. יש להתערב בפסיקתו רק מקום שהיא נושאת עימה פגם ממשי. המקרה שלפנינו אינו נמנה על חריגים אלה.

נימוקו של בית המשפט קמא להתערבות בהחלטת כב' הרשמת נשען רובו ככולו על קביעתו כי המבקש פעל בחוסר תום לב וכי "כמדיניות שיפוטית לא יתכן שחייב יפעל כרצונו ובניגוד מוחלט להחלטה מפורשת וכלום לא יקרה בעקבות זאת. אין בהסבריו המאוחרים של המשיב ככל שהם נכונים ולא מדובר בכוונת מכוון מראש, כדי לרפא את המחדל. כפי שכונס הנכסים מצווה לפעול בדיוק בהתאם להוראות רשם ההוצלפ' כך אף החייב"

בכל הכבוד הראוי לא היה מקום לקבוע שהמבקש פעל בחוסר תום לב ובנגוד להחלטת כב' הרשמת מקום שכב' הרשמת היושבת על המדוכה מכירה את הענין שלפניה על בוריו סברה ואף קבעה שפעולות החייב כשרות בעיניה.

ממילא , לא השתכנעתי כי הולם היה בנסיבות מקרה קונקרטי לגזור את גובה שכר טרחת הכונס כפונקציה ממדיניות שיפוטית כללית המוכללת על מקרה פרטני ובפרט כאשר רשמת ההוצל'פ לא מצאה דופי בדרך פעולתו של החייב ואל נוכח קביעתה כי זו אף היטיבה עם הנושים ועם גרושתו של המבקש.

פסק הדין מבוטל והחלטת כב' הרשמת תישאר על כנה.