מהדורי נ' כונס נכסים למימוש הנכס ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 2.9.13 (כב' השופט משה סובל).

מעיון בנט עולה שבמסגרת הבר"ע שלפני הוגשה על ידי המבקש בקשה לפטור או הפחתת סכום הערבון, ממנה עולה שבהודעת המזכירות שנשלחה אליו נרשם שעליו להפקיד בתיק זה ערבון בסך של 20,000 ₪. בקשה זו הועברה לכב' הרשמת אברהמי אשר בהחלטתה מיום 30.12.13 ציינה שמבירור במזכירות עולה כי הסכום הרלוונטי הוא 10,000 ₪ ושלכן הבקשה בעניין הערבון באה לידי סיום. אציין, שלא הורתי על הפקדת ערבון, הודעת המזכירות נשלחה שלא לפי הוראתי ולא בידיעתי והיא אינה מחייבת בהפקדת הערבון. מה גם שבבקשות רשות ערעור כגון דא סכום הערבון אשר נקבע על ידי הוא בדרך כלל 10,000 ₪.

במקרה דנן ונוכח המלצתי הליכאורית כדלהלן איני רואה צורך בכך שהמבקש יפקיד ערבון אלא אם אורה אחרת.

בפסק הדין נושא הבר"ע שלפני, נתקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המשיב, כונס הנכסים עו"ד ובר, על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מירב כפיר מיום 28.1.13 אשר ניתנה בתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקש למימוש משכנתא שנרשמה לטובת בנק הפועלים בגין חוב פיגורים בתשלום הלוואת משכנתא. המשיב עו"ד ובר מונה ככונס נכסים לצורך מכירת דירת המבקש.

החלטתה הנ"ל מיום 28.1.13 של כב' הרשמת כפיר, ניתנה בעניין בקשת המשיב עו"ד ובר לפסיקת שכר טרחת כונס נכסים בסך של 141,763 ₪ המחושב לפי תקנה 5 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים, להלן: "התקנות") וזאת מתוך הסכום של 1,700,000 ₪ ששולם עבור הנכס (בנוסף לשכר טרחת עו"ד מכח תקנה 2 שכבר גבה). עוד טען המשיב בבקשתו הנ"ל שהמבקש פעל בחוסר תום לב כאשר מכר את הנכס לקרוביו דבר שלא אושר לו בהחלטת כב' הרשמת מיום 9.10.12 אשר נתנה למבקש זכות לפדות את הנכס.

בהחלטה הנ"ל מיום 28.1.13 קבעה כב' הרשמת שהמשיב אינו זכאי לשכר טרחה לפי תקנה 5 לתקנות - תקנה שעניינה היא בשכר טרחה כאשר הדירה נמכרה בידי כונס הנכסים והגוזרת את שכרו גם באחוזים מתמורת המכירה - זאת מאחר שבפועל לא ביצע המשיב את המכר. בנסיבות המקרה, בהן היה החוב המובטח במשכנתא נמוך יחסית לשווי הדירה ומאידך מאחר ונוכח פעולות המשיב נמכר בסופו של יום הנכס ונפרע החוב, פסקה כב' הרשמת את שכרו בהתאם לתקנה 2 לתקנות על בסיס החוב שהיה בעת פתיחת תיק ההוצל"פ סך של 1,424 ₪ בתוספת מע"מ ובנוסף שכ"ט בהתאם לתקנה 3 לתקנות מחושב לפי החוב שנפרע סך 9,798 ₪ בתוספת מע"מ.

בהתייחס לטענת המשיב לפיה פעל המבקש שלא בתום לב כאשר במקום לפדות את הנכס - זכות שניתנה לו בהחלטה קודמת של כב' הרשמת - ביצע מכר עצמי לאחיו ולגיסתו, קבעה כב' הרשמת שיתכן אמנם שהמבקש פעל שלא כדין אולם שמכל מקום ככל שמכר את הנכס בעצמו אין בכך כדי להצדיק שכר טרחה החורג מהשכר שנקבע בתקנות.

כמו כן קבעה כב' הרשמת שאין בקביעתה כדי להתערב בשכר הטרחה בסך 37,000 ₪ שנפסק למשיב כבא כוח הזוכה בתיק ההוצאה לפועל האחר שהוא מנהל נגד המבקש.

בהחלטה נוספת מיום 7.7.13 (שניתנה לאחר הגשת הבר"ע בבית משפט קמא) דחתה כב' הרשמת בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה מיום 28.1.13, בקבעה בין היתר ששכרו של כונס הנכסים נגזר מהיקף פעולותיו בתיק אשר במקרה דנן היו מעטות, ולאו דווקא מאופן התנהלות המבקש - לרבות המכר העצמי שביצע המבקש לאחיו - אשר במקרה דנן לא ניתן לראות בה פסול או חוסר תום לב המצדיקים פסיקת שכ"ט גבוה יותר. כמו כן ציינה שבפסיקת שכר הטרחה נלקח בחשבון שכר הטרחה בסך 37,000 ₪ שנפסק למשיב בתיק האחר בו הינו מייצג את הזוכה כנגד המבקש.

בהחלטה מיום 15.7.13 התיר בימ"ש קמא לצדדים להגיש לפניו טיעונים משלימים נוכח החלטת כב' הרשמת מיום 7.7.13 בקבעו שהיא למעשה השלמה להחלטתה מיום 28.1.13.

בפסק הדין נושא הבר"ע שלפני נתקבל בחלקו ערעור המשיב עו"ד ובר, ונקבע כי המבקש בהתנהלותו הלא תקינה גרם לכאורה לאי התקיימות תקנה 5 לתקנות וכי בפועל יש לראות את המשיב "בחזקת תקנה 5" ולא תקנה 3 כפי שקבעה כב' הרשמת. כל זאת אגב הפחתת השכר בין היתר לאור היקף עבודתו של המשיב, העבודה שנחסכה ממנו בפועל, גובה החוב ושווי הנכס. כמו כן קבע ביהמ"ש קמא בין היתר שאינו מוצא להתחשב בשכר הטרחה שנפסק בתיק האחר שאיננו קשור לתיק המימוש. לפיכך הורה בימ"ש קמא שיש לגזור את שכרו של המשיב - בנוסף למה שנפסק - לפי תקנה 5 לתקנות ובהתאם לכלל הנסיבות להפחית את הסכום בשיעור של 50%, וכי שכרו בהתאם לתקנה 5 יעמוד על סך של 70,880 ₪ כולל מע"מ.

המלצתי הלכאורית למשיב להסכים לביטול פסק הדין נושא הבר"ע שלפני, ועל החזרת החלטת כב' הרשמת על כנה.

משנקבע כי הדירה לא נמכרה על ידי כונס הנכסים אלא במכר עצמי, על פניו ומעיון בתקנות עולה שתקנה 5 לא חלה ראו גם: רע"א 7287/06 וובר כונס הנכסים נ' יונה, 12.6.08, לו היה המשיב צד.

על פני הדברים, ההנמקה שניתנה בפסק הדין נושא הבר"ע שלפני לכך שיש להחיל במקרה זה את תקנה 5 לתקנות - אינה משכנעת.

ההנמקה גם אינה ברורה, בין היתר נוכח קביעתו הנוספת של בימ"ש קמא לפיה גם לו ביצע המבקש פדיון של הנכס יתכן שלא היה המשיב זכאי לשכר טרחה מכח תקנה 5 שכן לא הכונס מבצע את המכר (ראו סעיף 13 לפסק הדין).

גם אם ניתן במקרים חריגים לסטות מהתקנות הנ"ל - עניין שעל פניו לא הוכרע בפסיקה - לא נראה על פניו שהתנהלותו הנ"ל של המבקש עולה כדי נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהתקנות ופסיקת השכר שנקבע בפסק הדין. בפרט נוכח קביעותיה של כב' הרשמת שפעולות כונס הנכסים לא היו רבות (קביעה בה לא מצאה ערכאה קמא מקום להתערב) ונוכח סכום החוב ונוכח קביעותיה של כב' הרשמת - לאחר ששמעה את הצדדים - לפיה לא ניתן לייחס למבקש חוסר תום לב בהתנהלותו הנ"ל באופן המצדיק לחרוג מהתקנות. מה גם שמהחלטת כב' הרשמת עולה על פניו שעמדת המשיב לפניה היתה כי לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לשנות את השכר שנקבע בתקנות.

המשיב יודיעני עמדתו להמלצתי הלכאורית בתוך 14 ימים מהמצאת החלטה זו.

ככל שלא תהיה הסכמת המשיב, יגיב המשיב לבר"ע בתוך 14 ימים מהמצאה ובתגובתו יתייחס גם לאפשרות שאדון בבקשה כבערעור.

המזכירות תודיע מיד לצדדים לצדדים.