מדר נ' אגד.

החלטה

לצרף את חב' הביטוח איילון כנתבעת 2.

ניתנה והודעה היום ג' אב תש"ע, 14/07/2010 במעמד הנוכחים.

ד"ר איריס סורוקר, שופטת

החלטה

תרשומת של חב' אגד לגבי נסיעות בקו 173 ושמות הנהגים, תוגש ותסומן נ/2 ותיסרק למערכת הנט.

ניתנה והודעה היום ג' אב תש"ע, 14/07/2010 במעמד הנוכחים.

ד"ר איריס סורוקר, שופטת

פסק דין

בפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מנפילה באוטובוס בזמן נסיעתו וזאת ביום 27.8.2009, בקו מס' 173, אשר נסע מכיוון התחנה המרכזית הישנה בת"א לראשל"צ.

במישור החבות, הנתבעות הודיעו כי אין הן מכירות את האירוע ועל כן הוא מוכחש. יוער בהקשר זה כי נהג האוטובוס אשר התייצב לדיון, מר דניאל מילס, אינו מעורב בפרשה. התובע ציין בעדותו כי הנהג שהתייצב איננו הנהג אותו הוא זוכר מהאירוע. לדברי התובע, ניסה לאתר את הנהג האחראי, ואולם לא הצליח לפגוש בו פעם נוספת בנסיעה מאוחרת, ואף לא קיבל מהנתבעת 1 את המידע הרלוונטי בקשר לנוהגים בקו הנ"ל.

בענין זהות הנוהג בקו 173 במועד האירוע, הנתבעת 1 מצויה במצב טוב יותר על מנת לספק לנפגע את המידע. מדובר בחברה המפעילה קווי אוטובוס ואשר מעסיקה נהגים ויש בידה את הרישומים הרלוונטיים לגבי שיבוץ נהג לקו אוטובוס במועד האירוע. ואמנם, במהלך הדיון הגיש נציג הנתבעות את התדפיס הממוחשב נ/2 בו מופיעים שמות הנהגים בקו 173 ביום 27.8.2009 בין השעות 12:00 – 24:00. כזכור, התובע מיקד את טענתו לשעות 15:00-16:00 וניתן היה לברר מיהו הנוהג אשר נהג באוטובוס במועד האירוע. הנטל בענין זה מוטל על הנתבעות.

נציג הנתבעות סבר כי לא היה מקום לחייבן לעבור על רשימת הנהגים אחד אחד, ולחקור כל אחד מהם. אין בידי לקבל טענה זו. אין מדובר ברשימה ארוכה במיוחד, והיא מונה כשמונה נהגים רלוונטיים. בהחלט ניתן וצריך היה לפנות אל כל אחד מהם ולקבל ממנו תשובה בקשר לנטען. אין מדובר אך באינטרס פרטי של התובע אלא באינטרס ציבורי, כי חברת האוטובוסים תערוך פנימי בקשר לאירוע כגון דא ותברר מיהו הנהג האחראי.

אשר לעצם התרחשות האירוע – אין לי סיבה לפקפק באמינות עדותו של התובע. התובע דיבר מליבו ובאופן קולח ועקבי. עדותו נתמכת בהודעתו למשטרת ישראל שצורפה כנספח לכתב התביעה וכן בתיעוד רפואי של קופ"ח כללית ברישום מיום 30.8.2009 נרשם: "נחבל בדרך מהעבודה באוטובוס בה 27.8.2009 בראש כתף ימין ומותן ימין...".

במישור החבות, אני מקבלת את טענת התובע ומטילה על הנתבעות אחריות לתאונה. לא נסתרה עדות התובע בדבר עצם התרחשות התאונה. אשר לאחריות נהג האוטובוס – עליו להתחשב בכך כי באוטובוס נוסעים אנשים מבוגרים, וכן אנשים הנוסעים עמם סלי קניות, ועליו להיזהר מפני פניות חדות העלולות לגרום למעידות ונפילות. אין בפני גרסה עובדתית סותרת, וממילא לא נסתרה גרסת התובע בכל הקשור לעצם התרחשות האירוע ונסיבותיו .

אשר לנזק: הנזק בענין זה נשלט ע"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לא הוגשה חוו"ד רפואית להוכחת נכות כלשהי. בנוסף, אין מחלוקת כי מדובר בתאונת עבודה. התובע הודה כי קיבל דמ"פ מהמל"ל. לדבריו, הפסיד שני חודשי עבודה ולאחר מכן חזר לעבוד (אם כי התקשה בעבודתו). יש להניח כי קיבל מהמל"ל פיצוי בגין הפסד השכר לעבר, ככל שסבל הפסד כזה. מכל מקום, לא נטען להפסד שכר לעבר וגם לא הוגשו מסמכי המל"ל. על כן, אין מקום לפצות בגין הפסד שכר לעבר.

כך גם אין מקום לפצות בגין אובדן השתכרות עתידי. לא נטען לנכות רפואית. התובע הודה כי חזר לעבודתו הקודמת בה הוא עובד גם היום.

יש לפצות את התובע בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. התיעוד הרפואי מלמד על חשד לשבר, והתובע הציג תעודות אי כושר למשך כחודשיים ימים. התובע העיד כי הופנה לפיזיותרפיה, והדעת נותנת כי פגיעה בכתף אמנם מחייבת טיפול מסוג זה. אני מביאה בחשבון כי אין מדובר בטיפולים מחוץ לסל הבריאות ואולם גם אז נדרש המטופל בהשתתפות עצמית.

על דרך של הערכה לעבר ולעתיד, ישולם פיצוי בגין הוצאות רפואיות בסך של 3,000 ₪.

אשר לכאב וסבל, מכיוון שאין נכות רפואית מוכחת, הפסיקה בראש זה מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש בגבולות סטטוטוריים. אין צורך לומר כי נפילה וחשד לשבר בכתף מסבים כאב. התובע לא יכול היה לחזור לעבודתו במשך מס' שבועות. אני פוסקת לו פיצוי בסך 2,000 ₪ בראש זה.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות תשלמנה לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ ובנוסף 500 ₪ בגין הוצאותיו.

ניתן והודע היום ג' אב תש"ע, 14/07/2010 במעמד הנוכחים.