מדר נ' ועד הבית ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובעת, ילידת 1959, גרושה ואם לבן, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שארעה ביום א' בשבוע – 9.5.10 בשעה 13:00 לערך (להלן: "התאונה"). לטענת התובעת, התאונה ארעה עת נפלה במדרגות הבית המשותף בו היא מתגוררת ברחוב ויצמן 31 ביהוד (להלן "הבית").

הנתבע 1 הוא וועד הבית (להלן: "הוועד"). הנתבעת 2 חברה לביטוח בע"מ בטחה את אחריותו של הוועד בפוליסת אחריות כלפי צד שלישי. (הוועד והנתבעת 2 ייקראו להלן יחדיו לשם הקיצור: "הנתבעים").

הצדדים חלוקים בשאלת קרות התאונה, נסיבותיה, אחריות הוועד לאירועה וכן בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובעת.

פסק – הדין ניתן לאחר שהובאו בפני תצהיר עדותה הראשית של התובעת וחקירתה הנגדית ותצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של נציג הוועד במועד התאונה, מר אבינועם נחום (להלן: "מר נחום"). כן הובא בפני תיעוד שהוגש ע"י הצדדים לרבות חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים וחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש פרופ' ניסקה, אורתופד, שקבע כי בגין התאונה נגרמה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1ׂ)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. הנכות נקבעה בגין שינויים ניווניים קלים של מפרק קרסול שמאל בעקבות שבר שנגרם בתאונה.

כן שמעתי את סיכומיהם בעל פה של באי כוח בעלי הדין.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם ייאמר אחרת.

שאלת החבות

הראיות והגרסאות שהובאו בדבר נסיבות אירוע התאונה

בכתב התביעה נטען כי ביום התאונה "...ירדה התובעת במדרגות בנין המגורים בו היא גרה... כשלפתע החליקה על רצפה רטובה, נפלה ונפגעה" (ס' 1 לתצהירה).

ממקום התאונה הועברה התובעת לחדר המיון בביה"ח שיבא שם נרשם "...חבלה בקרסול...".

ביום 27.6.10 הגישה התובעת למל"ל "תביעה לתשלום דמי תאונה" שם נרשם כדלקמן: "בירידה במדרגות לכיוון הסופר החלקתי במדרגות הבניין. המדרגות היו רטובות כתוצאה ממים ששפכה המנקה ואני לא שמתי לב והחלקתי כאשר הרגל השמאלית נגררה מאחור לאורך כל המדרגות" (מסמך 25 - 28 למוצגי הנתבעת). יאמר כי עוד ביום 7.6.10 יפתה התובעת את באת כוחה לייצגה בתביעה).

התובעת צרפה לתביעתה למל"ל "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה" מיום 21.6.10, שם נרשם: "החליקה במדרגות בבית עקב שלולית מים" (מסמך 29 למוצגי הנתבעת).

בחוות דעתו מיום 7.8.11 של ד"ר דוד יהודה, אורתופד שבדקה מטעמה, נכתב כי התובעת "...החליקה במדרגות בבניין מגורים..." (עמ' 1 לחווה"ד).

בתחשיב הנזק של התובעת שהוגש ביום 23.9.12 נכתב כדלקמן: "ביום... ירדה התובעת במדרגות בניין המגורים בו היא גרה... כשלפתע החליקה על רצפה רטובה, נפלה ונפגעה".

בתצהיר עדותה הראשית מיום 18.2.13 הצהירה התובעת כדלקמן: "ירדתי במדרגות... כשלפתע החלקתי על רצפה שהיתה רטובה, נפלתי ונפגעתי" (ס' 4 לתצהיר).

התובעת מתגוררת בקומה ראשונה בבניין הכולל 6 קומות עם מעלית. בחקירתה הנגדית הוברר לראשונה כי בעקבות נפילתה לא עלה בידה לקום ממקומה ועל כן התקשרה לבנה שהיה בעבודתו באמצעות הטלפון הנייד שהיה עמה. התובעת ביקשה כי ישוב לבית על מנת להרימה ממקומה ולפנותה לביה"ח. הבן הגיע במהרה אולם משלא עלה בידיו להרים את התובעת ממקומה בשל הפגיעה בקרסול שמאל, התקשרו לאחד מחבריה של התובעת, מר סולומון, אשר הוזעק למקום וביחד עם בנה פינו אותה לביה"ח שיבא.

יאמר כי הבן ומר סולומון לא זומנו לעדות, מבלי שניתן נימוק של ממש מדוע לא זומנו על אף שהתובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי לא היתה מניעה לזמנם.