מדר ואח' נ' סטביצקי ואח'

החלטה

בקשה לסעד זמני, לאסור על המשך ביצוען של עבודות המשיבים להקמת מעלית בבית המשותף שבעלי הדין מתגוררים בו.

1.בין הצדדים סכסוך ארוך ורב נפתולים, שאיני רואה צורך להידרש לכל פרטיו, ואציין רק את הנתונים המרכזיים הצריכים לענייננו. המשיבים ביקשו לפני כשלוש שנים להקים מעלית בבית המשותף שברח' צ'מרינסקי 12 בתל אביב, לדבריהם – בראש ובראשונה על מנת להקל על המשיבים 4-3, שניהם בני 77 ומוגבלי תנועה. הדבר הוביל למאבקים משפטיים, שבתחילה היו צדדים להם המבקשים 3-1 מזה והמשיבים 2-1 מזה, ובהמשך הצטרפו יתר בעלי הדין לקלחת. לבם של המאבקים בהליך שהתנהל לפני המפקח על רישום המקרקעין בתל-אביב (תיק 68/13). בהתאם להסכם פשרה בתיק, מיום 20.6.13, נקבע כי ימונה מומחה לקביעת העבודות הנדרשות להקמת המעלית. עוד הוסכם כי במקרה של הסתייגויות בנוגע לקביעות המומחה יובאו אלה לפני המפקח. מונה מומחה, אדריכל הנוף יעקב אילון (להלן: המומחה), והוא מסר את קביעותיו. הצדדים הסתייגו, והמפקח פסק, ביום 11.12.13. המפקח הורה למומחה להמציא תשריט וכתב כמויות מתוקן, ונתן עוד הוראות לעניין חובות המשיבים לשאת בהוצאות שונות.

2.ביום 11.3.14 הגישו המבקשים בקשה (קודמת) לצו מניעה זמני ולצו במעמד צד אחד, ולאחריה – את תביעתם. תמציתן: כי המשיבים החליטו שלא לשלם למומחה את הוצאותיו, המומחה לא השלים אפוא את מלאכתו, והמשיבים החלו בבניית השביל המוביל למעלית והמעלית עצמו, על דעת עצמם. צו ארעי ניתן בידי, והמשיבים הגיבו. הם פירטו השקפתם אשר לחובותיו של המומחה, שהיא שונה מזו של המבקשים. הם ביארו עוד כי אין בדעתם לחמוק מן הצורך בקבלת אישור המומחה לעבודות: לאחר שיבצעו עבודות התאמה, הבטיחו המשיבים, "יגיע המומחה לאתר, יווכח כי כל עבודות ההתאמה שאושרו על ידי המפקח ... [הן] בהתאם לתשריט הסופי וכתב הכמויות ויאשר את הדבר בכתב" (סעיף 22 לתגובתם).

3.ביום 20.3.14 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלכו בחנתי עם הצדדים אפשרות לייתור המחלוקת, מתן אפשרות למשיבים, ובפרט המשיבים 4-3 לזכות במעלית המיוחל בהקדם האפשרי, הכל תוך שמירת זכויותיהם של המבקשים. על הרקע האמור, ושנמצא כי השביל מצוי במצב מתקדם ונותרה בניית המעלית, הגיעו הצדדים להסכמה הבאה:

"הצו הארעי שניתן יבוטל. המשיבים מודיעים כי לא יעלו טענה שלפיה, במקרה שימצא כי פעלו בניגוד לפסק דינו של המפקח, אזי ישנו "מעשה עשוי", המונע את השבת המצב לקדמותו. כמו כן מציינים המשיבים את שנאמר בס' 22 לתגובתם לעניין הצורך באישור בכתב של המומחה, זה עוד קודם להקמת המעלית".

על הרקע האמור בוטל הצו (להלן: הדיון בבקשה הראשונה).

4.חלף חודש ומחצה. ביום 27.4.14 הגישו המבקשים בקשה חדשה בגדרי התביעה הקיימת. טענתם: המשיבים פנו למומחה על מנת שיגיע לשטח ויאשר שהעבודות עד הנה בוצעו בהתאם לתכניותיו. המומחה הודיע על סירובו להתייצב כל עוד לא שולם מלוא שכר טרחתו, כפי שהוא סבור שהוא זכאי לו. המשיבים דרשו כי יתייצב והביעו עמדתם כי שכרו שולם לו במלואו. משלא התייצב המומחה, החלו המשיבים בהקמת המעלית, בלא אישורו בכתב של המומחה. מכאן נתבקש הצו, ראשית, במעמד צד אחד. אכן ניתן למבקשים צו במעמד צד אחד בידי כב' השופט דלוגין, ששימש שופט תורן בעת הגשת הבקשה. לאחר מכן נתבקשה תגובת המשיבים, לקראת דיון לפניי.

5.המשיבים בתגובתם המפורטת שבים וסוקרים את ההיסטוריה הענפה של ההתדיינות בין הצדדים. באשר למאורעות מן העת האחרונה מציינים המשיבים כי משלא התייצב המומחה, פנו לאיש מקצוע מטעמם, האדריכל והמהדס עופר קרניאל, שיאשר כי העבודות בוצעו בהתאם לשרטוטים והמפרט המאושר, שאז החלו בבניית המעלית. המשיבים דוחים את הטענה כי הפרו את התחייבותם בדיון בבקשה הראשונה, וגורסים כי האשם רובץ לפתחו של המומחה, שלא התייצב.

6.ביום 14.5.14 התקיים דיון בבקשה השניה לצו זמני. שוב, פעלתי לנסות ולהביא את הצדדים לכלל הסכמות. זאת, שכן מן העבר האחד מובן שמוטב כי יעלה בידי המשיבים לזכות במעלית בהקדם האפשרי, גם אם הדבר כרוך בתשלום למומחה שאותו יוכלו לנסות לשוב ולקבל בהמשך, ומוטב גם למבקשים כי לא ימצאו עצמם עם צו בידם, המחייב הפקדת כספים משמעותית, וחושף אותם לתביעות של המשיבים ככל שהצו יפקע בתום ההליך. הצדדים אף ביקשו לקיים מגעים משך ימים אחדים על רקע האמור, אך לא הגיעו לכלל הסכמה, ועתרו להחלטה בבקשה. מכאן החלטתי.

7.דין הבקשה להתקבל, בנתון להפקדת בטוחות מתאימות.

8.מאזן הנוחות אינו מכריע. ברור שהמשיבים, בפרט המשיבים 4-3, מוטב כי יזכו במעלית בהקדם האפשרי וללא עיכוב. מאידך גיסא, זכותו של דייר אחר בבית המשותף כי בנייה בבית תיעשה תוך שמירה על האינטרסים והזכויות שלו, בפרט כאשר אלה עוגנו בהחלטות קודמות של המפקח על רישום המקרקעין. נתון חשוב נוסף: התיק קבוע לדיון לעת הזו ליום 24.6.14. התיק יכול להתברר אפוא (בנתון לשיתוף פעולה של הצדדים כמובן) בתוך פרק זמן קצר יחסית. ועוד נתון חשוב, היכול לבסס את הצו: לכאורה, אם ישלמו המשיבים למומחה את שכר טרחתו, ולו תחת מחאה, יוכלו להשיב את הליך בניית המעלית למסלולו.

9.אין בידי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי התביעה, שתתברר לגופה לפני המותב המטפל בתיק. בתמצית ייאמר כי אין בידי בשלב זה לשלול את פרשנות המבקשים, שממנה עולה כי למומחה אמורה להיות מעורבות נרחבת משהציעו המשיבים, טרם השלמת הבנייה.

10.עיקר הוא, והדבר משליך גם על סיכויי התביעה וגם על דרך ההתנהלות הדיונית, בהתחייבות המשיבים בגדרי הדיון בבקשה הראשונה. ההסכמה גילמה אפשרות להתקדם בבנייה, בלא לוותר על טענות. ניתנה להם האפשרות להשלים את השביל, צעד חשוב לקראת השלמת הבנייה. מנגד נדרשו הם להבהיר ולחדד את אשר עלה מן האמור בסעיף 22 לתגובתם לבקשה הראשונה, כי "כמו כן מציינים המשיבים את שנאמר בס' 22 לתגובתם לעניין הצורך באישור בכתב של המומחה, זה עוד קודם להקמת המעלית" (ההדגשה הוספה). הדברים ברורים כל צרכם: את השביל ישלימו, אך טרם שיחלו בהקמת המעלית יקבלו את אישור המומחה בכתב.

אין חשיבות מיוחדת בשלב זה לכך שהמומחה שהוא שאחראי, לשיטת המשיבים, לאי מתן האישור, נוכח המחלוקת הכספית (שסכומה אינו ניכר, כעולה מן הדיון) שהתגלעה בין הצדדים. איני פוסק במחלוקת. ברם גם במקרה של מחלוקת (שניתן לפתור אותה בדרכים אחרות), אין משמעות הדבר שהמשיבים יכולים להחליט על דעת עצמם להתנער מהתחייבותם, ולהתקדם בבניית המעלית ללא קבלת אישור המומחה, תוך פגיעה פוטנציאלית בזכויותיהם של המבקשים, ובניגוד להסכמה בדיון בבקשה הראשונה. הסבריהם של המשיבים לכך, הן בתגובתם הן בדיון בבקשה השנייה, היו רחוקים מלהניח את הדעת.

אעיר, כי לשיטתי יש בהתכחשות לחובה להציג את אישורו של המומחה בכתב כתנאי להקמת המעלית, משום השתק שיפוטי, שעל הפסול בו עמד בית המשפט העליון ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)). המשיבים, שעמדו מול פני צו ארעי שאיים להפוך זמני, מסרו את הודעתם לפרוטוקול, המגלמת עמדה שלפיה כל עוד בניית המעלית תבוצע רק אחרי קבלת אישור המומחה בכתב, אזי אין פסול בהתנהלותם, ויש לבטל את הצו. על יסוד הודעתם זו ובהסכמת המבקשים בוטל הצו. עתה, משנתאפשר להם להמשיך בבניה, אוחזים הם בדעה שגם אם אין מתקבל אישור בכתב מן המומחה, זכותם להמשיך בבניה. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם עמדתם הקודמת, שהביאה להצלחתם להסיר את איום הצו בדיון בבקשה הראשונה, שיש בה על פני הדברים כדי להקים השתק שיפוטי מפני העלאת הטענה (השוו: עניין בית ששון, בעמ' 634).

11.נוכח כל האמור לעיל ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים להמשיך בבניית המעלית מושא ההליך עד החלטה אחרת בהליך העיקרי. מובן שאם יינתן אישורו של המומחה בכתב, אפשר שיהיה בכך משום שינוי נסיבות מהותי שיצדיק את שינוייה של ההחלטה. אשר לבטוחות: הצו הארעי, שניתן מטבע הדברים רק עד לבירור הבקשה לסעד זמני, קבע (הן בפעם הראשונה, הן בפעם הנוכחית) בערבון של 10,000 ₪ וערבות צד ג' שאינו תאגיד בסכום זהה. בטוחות אלה יפות הן לעניין הסעד הארעי, אך לא בהכרח לעניין הסעד הזמני, שכן מובן שצו זמני יכול לעמוד בתוקפו לתקופה ממושכת בהרבה מן הצו הארעי. במקרה דנן, ובשקלול מכלול הנסיבות, הרי שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבון בסכום של 7,500 ₪ וערבות צד ג' שאינו תאגיד בסכום נוסף של 7,500 ₪ (או ערבון נוסף בסכום האמור), זאת בנוסף לבטוחות שהופקדו זה מכבר. הבטוחות תופקדנה עד יום 27.5.14, שאם לא כן יפקע הצו מאליו. הודעת המבקשים על הפקדת הבטוחות תימסר למשיבים עם ביצוע ההפקדה. הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאות בקשר עם ההליך הנוכחי בתום ההליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: