מדר ואח' נ' לתכנון ובניה

פסק דין

בפני עתירה מנהלית בה מבקשים העותרים לבטל את החלטת וועדת המשנה הסטטוטורית של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז דרום (להלן: "המשיבה" ו/או "הוועדה הסטטוטורית") אשר דחתה את בקשת העותרים לאישור תוכנית ל"אטרקציה תיירותית" בנחלתם החקלאית של העותרים במושב עין הבשור (להלן: "המושב"). התוכנית הוגשה באמצעות המושב. העותרים מבקשים להורות למליאת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (להלן: "הוועדה המחוזית"), לדון מחדש בבקשה להיתר ולחילופין להחזיר הדיון לוועדה הסטטורטורית.

טענות הצדדים בקצרה

טענות העותרים

העותרים הינם בני זוג המתגוררים במושב החל משנות ה-90.

העותר בן 67, לקה באירוע מוחי קשה לפני מספר שנים ונקבעו לו, על ידי המוסד לביטוח לאומי, 42% נכות לצמיתות. העותרת בת 66, אשת חינוך, נאלצה לצאת לפנסיה מוקדמת בעקבות המצב.

לטענת העותרים, האטרקציה התיירותית שהקימו (להלן: "החאן" ו/או "הצימרים") נבנתה בעידוד רשויות המדינה ועל רקע משבר החקלאות אשר פקד את המושבים.

לדבריהם בחודש ספטמבר 2003 נפתח קורס "מחקלאי לתיירן" שמטרתו עידוד תעסוקה שאינה חקלאית במושבים. היוזמה לכך הייתה משותפת למועצה האזורית אשכול ולמשרד החקלאות- תחום תיירות. העותרים השתתפו בקורס.

במהלך אסיפת חברים שנערכה במושב, ובעידוד המושב, הציגו העותרים את הרעיון להקמת חאן אירוח והרעיון קיבל את אישורם של חברי המושב ברוב קולות.

הקמת החאן זכתה להכוונתם ועידודם של גורמים כגון, הסוכנות היהודית, משרד החקלאות, הרשות לפיתוח הנגב והמועצה האזורית אשכול.

במהלך שנת 2005, החלו העותרים לקדם את מתן ההיתר במסגרת בקשה לשימוש חורג. הבקשה הוגשה לוועדה המקומית "שמעונים".

בשנת 2006, בעוד הבקשה תלויה ועומדת, החלו העותרים בהקמת חאן האירוח.

ביום 23.8.08, הוגש כנגד העותרים כתב אישום (ת"פ 5549/08) והתיק התנהל בבית משפט השלום בבאר שבע (להלן: "ההליך הפלילי"), בגין בניה ללא היתר בניה. בסופו של ההליך הורשעו העותרים על בסיס הודאתם במסגרת הסדר טיעון שנחתם איתם.

בגזר הדין, הוטל על העותרים קנס כבד וכמו כן ניתן צו איסור שימוש וצו הריסה. שניהם נכנסו לתוקף במועד נדחה. העותרים הגישו ערעור על גובה הקנס שנקבע בגזר הדין והוא הופחת לסך של 150,000 ₪. מרגע הכנסו של צו איסור השימוש לתוקף, מזה למעלה מ-11 חודשים, הצימרים של העותרים אינם פעילים.

בשנת 2011, העבירה המועצה המקומית את הדיון בבקשה לוועדה המחוזית ולאור המלצתה, הגישו העותרים, חלף הבקשה לשימוש חורג, בקשה לשינוי ייעוד.

הוועדה הסטטוטורית, בהרכב מצומצם של 4 חברים (על אף שאין מדובר בהרכב חסר), דחתה את הבקשה בהחלטתה מיום 18.2.13, תוך שהיא מציעה למושב שטח מרוכז ליזמות עסקית.

לטענת העותרים, הוועדה הסטטוטורית לא התייחסה או שלא התייחסה במידה מספקת, להסכמתו, עידודו ותכנונו של המושב להקמת הצימרים. כמו כן, הוועדה הסטטוטורית לא התייחסה לאי גיבוש עמדתו הסופית של מינהל מקרקעי ישראל בשאלת שינוי הייעוד של קרקע העותרים.

לטענתם, על אף שבית המשפט אינו שם שיקול דעתו במקום השיקול התכנוני של הוועדה הסטטוטורית, הרי שהדרישה לרכז צימרים באזור תעשיה אחד, נוגדת את המהות של צימרים ולינה כפרית במושב. לכן, טוענים העותרים, ראוי שמליאת הוועדה המחוזית תיתן דעתה לכך ותשוב ותשקול העניין מחדש.

לטענת העותרים על הוועדה הסטטוטורית היה לתת משקל רב יותר להיות העותרים אנשי חינוך חלוציים, המגדלים את משפחתם הענפה לדורותיה במושב, הממוקם באזור עוטף עזה ואשר בגלל נכותו הקשה של אבי המשפחה הלכו העותרים שבי אחר דרך פרנסה שהוצעה להם על ידי המושב בו הם חיים.

העותרים השקיעו בפרויקט שנות עמל רבות וכך גם את כל חסכונותיהם מעבודתם בחינוך משך עשרות שנים, בסך של מיליון וחצי ₪.