מדעי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לניידות לעררים מיום 25.4.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי נכותו של המערער אינה נכללת במסגרת הליקויים בהתאם להסכם הניידות.

טענות הצדדים:

לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

המערער נבדק על ידי ועדה מחוזית ביום 30.12.12, וזו מצאה כי הוא סובל מחולשת שרירים בשוק מימין, ומוגבלותו תואמת לסעיף 6א חלקי, בשיעור 40%. המשיב ערר על ההחלטה, בטענה שעל פי טבלת כוח השרירים, אין הפרעה או הגבלה ניכרת בהפעלת הברך והירך. בין ממצאי שתי הוועדות שבדקו את המערער בהפרש של כשלושה חודשים קיים פער בלתי סביר ותמוה.

הוועדה מצאה בבדיקתה צניחה זעירה בלבד של כף רגל ימין, אף שבהתאם לכל המסמכים עולה שהמערער סובל מצניחה מלאה של רגל ימין.

הוועדה לא כללה בהרכבה אורטופד או נוירוכירורג, וקיימים הבדלים בגישה לעניין הגדרת שיתוק, בין האורטופדיה לנוירולוגיה.

המשיב לא ערר על הממצא של שיתוק חלקי בשוק ימין, אלא על הגבלה בהפעלת הירך או הברך. הוועדה לא בדקה את ההגבלה בירך ובברך, אלא הפחיתה את מידת השיתוק בשרירי שוק ימין.

המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

טענות המערער נוגעות לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. הוועדה הגיעה למסקנותיה לאחר בדיקה קלינית. אף מן התיעוד הרפואי לא ברור האם צניחת כף הרגל מלאה, חלקית או מזערית.

הוועדה אינה חייבת לנמק סטייה מהחלטות קודמות, כל עוד אין המדובר בהחלטות חלוטות.

הפגימה ממנה סובל המערער שייכת לתחום הנוירולוגי והרכב הוועדה כלל מומחה בעל התמחות בנוירולוגיה.

ביום 6.11.13 דיון בתיק ונשמעו טיעוני הצדדים.

דיון והכרעה:

במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים, למול פרוטוקול הוועדה המחוזית עולה, כי נכונה טענת המערער בדבר פער ממשי בממצאי הבדיקות.

כך, מצאה הוועדה מדרג ראשון כי הכוח הגס בשריר ה-"TIBIALIS ANT" הינו 2/3, לעומת 5 אותו מצאה הוועדה לעררים. בשריר "EXTEN. H. LONG" מצאה וועדה מחוזית 2, ואילו הוועדה לעררים מצאה +3, 4-. אף בשריר "Peronei" מצאה הוועדה המחוזית 3, והוועדה לעררים +3, 4-.

אמנם נכונה טענת המשיב, לפיה ככלל לא יתערב בית הדין בממצאים רפואיים של הוועדה. עם זאת, במקרה כגון זה ולאור הפערים הבולטים בממצאי הוועדה, פערים אשר הובילו למעשה למסקנה לפיה אין המערער זכאי לגמלת ניידות, נראה כי נדרשת הבהרת הוועדה לעררים. זאת, לאור החשש לאי סבירות מהותי בממצאיה, או לטעות שנפלה תחת ידה.