מדמוני נ' בושרי ואח'

פסק דין

1.התובע, יליד 1985, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.03.07. לפניי תביעתו לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.אין מחלוקת בדבר חבותם של הנתבעים לפצות את התובע על נזקיו. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

3.במסגרת הראיות נשמעה עדות התובע והוגשו מוצגים מטעמו. בתום שמיעת ההוכחות סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.

הפגיעה והנכות

4.במהלך נסיעה איבד הנתבע מס' 1, נהג הרכב בו נסע התובע, את השליטה ברכב, הרכב התהפך והתובע נפגע. ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים קפלן ברחובות כשהוא סובל מלחץ בצוואר ובשכמות, כאבים בכתף שמאל, כאבי גב תחתון ורעד ברגליים. בשל חשד לפגיעה בבטן אושפז התובע להשגחה, וכעבור יומיים שוחרר לביתו. בהמשך טופל במסגרת קופת חולים בשל תלונות על כאבי גב, צוואר וברכיים. בין היתר עבר טיפולי פיזיותרפיה (ראה סיכום מחלה מוצג 2 למוצגי התובע, מסמכים רפואיים מוצגים 3-20 למוצגיו, וכן פרק תולדות המקרה בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט).

5.ד"ר נחשון שזר, מומחה בכירורגיה אורתופדית אשר מונה כמומחה מטעם בית-המשפט, קבע בחוות דעתו כי בבדיקתו מצא אצל התובע הגבלה קלה ביישור הצוואר לאחור, כששאר התנועות נמצאו תקינות. לאור ממצאיו קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2% לפי סעיף ליקוי 37(5)א (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הגבלה קלה וחלקית בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

המומחה התייחס בחוות דעתו גם לנכותו הזמנית של התובע וקבע כי היה באי כושר מלא (100%) לתקופה של חודשיים מיום הפציעה, ובהמשך שהה באי כושר חלקי בשיעור של 50% לתקופה של חודשיים נוספים.

6.התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: נזק לא ממוני, הפסד שכר בתקופת אי הכושר, אובדן השתכרות בעתיד, הוצאות ועזרת מיטיבים בעבר.

נזקי התובע כפי שהוכחו

7.אקדים ואציין כי עדותו של התובע היתה עקבית ומהימנה. היא לא נסתרה ולא נתערערה בחקירה נגדית או בראיות אחרות, וראיתי לקבלה במלואה.

נזק לא ממוני

8.התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בשיעור של עשרה אחוז מהסכום המקסימלי, לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976.

הנתבעת מציעה פיצוי בסכום של 3,000 ₪ (יוער כי הפיצוי בחישוב לפי שיעור הנכות ושני ימי האשפוז, גבוה מהסכום שהציעה הנתבעת).

לאור הנכות שנותרה לתובע, ובהתחשב באשפוזו למשך יומיים ובתקופת אי הכושר, ראיתי לפסוק לו פיצוי בסכום של 16,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו, בערכי יום פסק הדין.

הפסד שכר בעבר

9.התובע העיד כי בנובמבר 2006 הוא שוחרר מצה"ל לאחר 3 שנות שירות קרבי. עם שחרורו הוצע לו לעבוד כמאבטח בתחבורה ציבורית, ובחודש דצמבר 2006 הוא עבר הכשרה לעיסוק זה (ר' טופס הערכת חניך בקורס בודקים בטחוניים בתחבורה הציבורית, מוצג 23 למוצגי התובע). עם סיום ההכשרה, בחודש ינואר 2007, החל התובע לעבוד כמאבטח בתחבורה הציבורית בירושלים, באמצעות חברת "עמישב" בע"מ. לדבריו, מדובר בעבודה שהיתה כרוכה במאמצים פיזיים ניכרים, לרבות עמידה והליכה ממושכות וכן בשעות עבודה בלתי שגרתיות, תוך הכרח לשמור על כושר גופני גבוה (סעיפים 9, 10 לתצהיר עדותו הראשית).

התובע הספיק לעבוד בחברת "עמישב" כחודשיים וחצי עד שארעה התאונה. במסגרת מוצגיו הגיש התובע עותק מ'אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר' שניתן לו לצורך הגשתו למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה. באישור פירט המעסיק את שכרו של התובע ממועד תחילת עבודתו (מוצג 29 למוצגי התובע).

מאישור המעסיק והנספח לו עולה כי בשני חודשי העבודה המלאים שהספיק התובע לעבוד עד לקרות התאונה (ינואר-פברואר 2007), הוא השתכר בממוצע סך של 6,004 ₪ לחודש, ולאחר ניכוי מס הכנסה לפי נתוני התובע – 5,613 ₪.

10.הצדדים חלוקים בשאלת תקופת אי הכושר והפסד השכר שנגרם לתובע באותה תקופה.