מדלן(המנוח) נ' בית אבות בני ברית חברה רשומה לפי חוק החברות

החלטה

בפניי בקשת המבקשת שהינה הנתבעת בתיק, לסילוק תביעת המשיב נגדה על הסף מחמת העדר יריבות כלשהי בין המשיב לבין המבקשת, וכן מחמת התיישנות התביעה (להלן: "הבקשה").

העדר יריבות: המשיב טוען בתביעתו, כי הינו יורש עיזבונה של מנטל מדלן ז"ל (להלן: "מדלן"). לביסוס טענתו זו התובע צירף לכתב התביעה צו ירושה, לפיו, התובע הינו יורש עיזבונה של דורית מנטל ז"ל (להלן: "דורית"), אמו של התובע. התובע צירף עוד, צו קיום צוואה, שנתן תוקף לצוואתה האחרונה של המנוחה מדלן. לצו קיום הצוואה צורף מסמך הנושא את הכותרת TESTAMENT, אך תוכן המסמך ערוך, ככל הנראה, בשפה הגרמנית. אמנם, על פי צו קיום הצוואה שצורף לכתב התביעה ניתן תוקף לצוואתה האחרונה מיום 30.01.97 של המנוחה מדלן מנטל (להלן: "מדלן"), אך הצו הפנה לעותק הצוואה. כאמור, עותק הצוואה שצורף ערוך בשפה זרה שאינה מוכרת כשפה רשמית בארץ ולמותר לציין עוד, כי השפה הגרמנית אינה שפה השגורה בפיהם של בית המשפט ו/או ב"כ המבקשת, ובשלב זה, ברי כי לא ניתן ללמוד על תוכנו של המסמך ולו כלום ולא ניתן ללמוד ולו לכאורה, על הקשר בין שני העיזבונות, זה של המנוחה מדלן לזה של המנוחה דורית. ניתן אומנם לשער מה הקשר בין המשיב לבין עיזבון המנוחה מדלן, אך בין השערה לבין יריבות לכאורית אין ולו כלום. על פניו, התובע יורש עיזבונה של אמו דורית ז"ל, אך מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה לא ניתן ללמוד, על פני הדברים, שמא דורית ז"ל הינה יורשת ו/או יורשת יחידה לעיזבונה של המנוחה מדלן ושמא המשיב הינו יורש עיזבונה הבלעדי והיחיד של המנוחה מדלן.

יחד עם זאת, פגם זה ניתן לתיקון וסביר להניח כי יבוא על תיקונו בהמשך ניהול ההליכים בתיק, ויפה שעה אחת קודם. טוב יעשה המשיב באם ידאג לסילוק אי בהירות זו ללא כל דיחוי.

התיישנות: בבסיסה של התביעה עומד חוזה אכסון שנחתם ביום 31.5.1994 בין המנוחה מדלן לבין המבקשת (להלן: "החוזה"). בהתאם לתנאי החוזה, המנוחה מדלן התאכסנה בבית האבות של המבקשת לאחר שהפקידה אצל המבקשת, ביום חתימת החוזה, סך של 90,000 ₪. כעולה מסעיף 2 לחוזה שצורף לכתב התביעה, המנוחה החלה להתאכסן אצל המבקשת בסמוך למועד חתימת החוזה, וכעולה מכתב התביעה, תקופת האכסון הסתיימה עם פטירתה של המנוחה מדלן, ביום 19.03.00.

בתביעתו המשיב מבקש לחייב את המבקשת להשיב לידיו את סכום הפיקדון שהופקד לטענתו, בנאמנות על כל פירותיו מאז פטירת המנוחה ועד היום.

כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 04.11.10, למעלה מעשר שנים ושבעה חודשים מיום פטירת המנוחה מדלן.

המבקשת טוענת, מבלי להודות ביריבות בינה לבין המשיב, כי עילת התביעה נולדה ביום פטירתה של המנוחה מדלן. ומשהוגשה התביעה לאחר חלוף 7 שנים מיום הפטירה, אזי התביעה התיישנה.

בתגובתו לבקשה, המשיב חזר על טענתו שבכתב התביעה לפיה, המדובר בכספים המוחזקים בנאמנות ועילת התביעה נוצרת רק עם דרישת השבתם ועם סירוב הנאמן להשבתם.

נוכח תנאי החוזה, ספק רב אם המדובר בכספי נאמנות. אך מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, ברי כי טענתו זו של המשיב מקומה להתברר בבית המשפט המחוזי, שהינו בית המשפט בעל הסמכות הייחודית לדון בתביעות שעילתן בחוק הנאמנות. ראו הוראת סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"). החוזה אינו מזכיר בכלל את המונחים "נאמנות" ו/או "יחסי נאמנות" ו/או "נאמן". לא זו אף זו: על פניו, תוכנו של החוזה אינו מלמד על יצירתה של נאמנות כלשהי מצד המבקשת כלפי המנוחה מדלן, ולכאורה, החוזה מכיל תניות שאינן מתיישבות עם הוראות חוק הנאמנות ו/או עם החובות המוטלות על נאמן מכוח חוק הנאמנות. מכאן, לא ברי מהו הבסיס לטענתו של המשיב, כי המדובר בכספי נאמנות. על פי סעיף 2 לחוק הנאמנות, נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש. על פניו, החוזה נשוא התביעה אינו יוצר נאמנות כלשהי.

מכל מקום, וכאמור לעיל, ככל שהמשיב עומד על טענתו לקיומה של נאמנות, אזי ברי כי בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתביעתו, אלא אך ורק בית המשפט המחוזי, וזאת חרף העובדה כי הסכום הנתבע בתביעה נופל לגדר סמכותו של בית משפט השלום. לעניין זה, ראו: רע"א 4298/98 חיה כץ ואח' נ' דוד פישמן ואח', תק-על 98 (3), 771.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין בהקשר זה, כי היה ויתברר שהמדובר בתביעה שעילתה בחוק הנאמנות, אזי יהא צורך בבירור התשתית העובדתית בטרם תוכרע שאלת ההתיישנות. יהא צורך בבירור השאלה שמא הסתיימו יחסי הנאמנות ומתי, מתי נודע למשיב על סיום יחסי הנאמנות, מתי נודע למשיב על קיום הכספים, מתי נדרש תשלום הכספים, מתי כפרה המבקשת ביחסי הנאמנות, ככל שיוכח כי אכן היו ועוד. שאלות אלו מן הראוי לבררן במסגרת הדיון לגופו של עניין, ואין כל מקום להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה בשלב מקדמי זה של ניהול התביעה.

היה ויתברר כי המדובר אך ורק בתביעה כספית רגילה להשבת כספי פיקדון שהופקדו אצל המבקשת על סמך הוראות החוזה, ללא כל טענה לקיומה של נאמנות כלשהי, אזי לכאורה, התביעה התיישנה. המשיב אינו מעלה טענה ולא חצי טענה אודות המועד בו נודע לו על כספי הפיקדון ו/או על החוזה בכלל. המשיב אינו מנמק מדוע אמו, דורית המנוחה, לא דרשה את כספי הפיקדון, ככל שיוכח כי אכן דורית המנוחה הייתה היורשת היחידה של עיזבונה של מדלן המנוחה. מכאן, עילת התביעה להשבת כספי הפיקדון, ככל שנותרה יתרה כלשהי להשבה על פי תנאי החוזה, נולדה, לכאורה, ביום פטירת המנוחה. יחד עם זאת, אין בכוונתי לחרוץ את גורלה של התביעה בשלב זה, ודומה, כי מן הראוי לברר שאלות אלו במסגרת הדיון לגופו של עניין.

לאור כל האמור לעיל, על המשיב להגיב בצורה עניינית לטענת העדר היריבות ולצרף את המסמכים המלמדים, ולו לכאורה, על היותו יורש עיזבונה של המנוחה מדלן מנטל, אחרת דין הטענה להעדר יריבות להתקבל.

זאת ועוד, על המשיב להודיע לבית המשפט, האם הינו עומד על טענתו לקיומה של נאמנות מצד המבקשת כלפי המנוחה מדלן מנטל. היה והתשובה לכך בחיוב, אזי אורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי.

נקבע לתזכורת פנימית למעקב קבלת תגובת המשיב כמפורט לעיל, ליום 28.03.11.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: